לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
על מעמד העיסוק בפסיכותרפיה בישראלעל מעמד העיסוק בפסיכותרפיה בישראל

על מעמד העיסוק בפסיכותרפיה בישראל

דעות | 31/1/2017 | 14,106

העיסוק בפסיכותרפיה בישראל הוא תחום פרוץ מבחינה מקצועית וחוקית. בהיעדר חוק או תקנה, כל אדם רשאי לכנות את עצמו "פסיכותרפיסט". מצב זה מוביל לכך שאנשי מקצוע מתחומים שאינם... המשך

על מעמד העיסוק בפסיכותרפיה בישראל

מאת רוני אלפנדרי

 

 

מי הוא פסיכותרפיסט

מי הוא פסיכותרפיסט? מהו העיסוק בפסיכותרפיה? האם יש הבדל שאינו רק סמנטי בין פסיכותרפיה לבין טיפול נפשי אחר? האם ישנן דרגות שונות של הרשאה לעסוק בטיפול נפשי? האם ניתן וצריך לקבוע קריטריונים ברורים להגדרות אלו? האם ניתן להעניק לגוף כלשהו את הסמכות לקבוע הגדרות אלו?

בעלי המקצועות המורשים על פי חוק לעסוק בטיפול נפשי הם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, מטפלים באמנות וקרימינולוגים קליניים. לאחרונה אנשי מקצוע מתחומים אחרים מעוניינים להצטרף לרשימה, ואף עוסקים בתחום הלכה למעשה, בלי לקבל הכרה מספקת ובלי שעבודתם תהיה מוסדרת באופן פורמלי. קיימות היום תוכניות הכשרה, בעיקר במכללות, המיועדות לבעלי תואר ראשון במקצועות שאינם טיפוליים (כלומר מקצועות שאינם נמנים עם אלו שצוינו לעיל), המקנות בתום שנתיים או שלוש תעודת פסיכותרפיסט.

אדם בעל תואר ראשון בביולוגיה, שאין לו ניסיון פורמלי או מעשי בטיפול נפשי, יכול להתקבל לתוכנית כזו, ולאחר סיומה להציג את עצמו כמורשה לטפל. תוכניות אלו עשויות להיות מצליחות ושורותיהן מלאות בגין קיצור הדרך שהן מציעות. בטור זה אנסה להציע הגדרות בסיסיות ומסקנות מעשיות שיכולות לקדם את התרת הסבך שקיים כיום בישראל בתחום זה.

הצורך בהבהרת ההגדרות נועד להתמודד עם אי-הבהירות השוררת בנוגע למעמד הטיפול הנפשי בישראל. בהיעדר חוק או רגולציה, כל אדם יכול לכנות את עצמו "פסיכותרפיסט", גם אם עבר הכשרה מינימלית וגם אם לא עבר הכשרה בכלל. מעבר לפוטנציאל שיש לכך להוליך שולל את הציבור, על כל הסכנות הטמונות בכך, מצב זה פוגע במעמדם של אנשי המקצוע המוכרים ועלול גם לפגוע במהות העיסוק עצמו. רבים מאותם מסיימי תוכניות הכשרה יוצאים לשוק העבודה הפרטי כיוון שהם אינם מוכרים על ידי שירותי הטיפול הציבוריים. חלקם אף פותחים קליניקות פרטיות ומציעים טיפול לכאורה במחירים מוזלים כדי להתחרות באנשי הטיפול "הממוסדים". לעתים הם אף מתעטפים באצטלה של "מהפכנות" וחידוש וטוענים כי הם יוצאים נגד הממסד.


- פרסומת -

מעמד הטיפול הנפשי בישראל

מצב זה לא היה מתאפשר לו היה מתרחש בתחומי הרפואה, המשפטים, ראיית החשבון ועוד, כיוןן שעיסוקים אלו מוגדרים על פי חוק. אדם שלא עבר הכשרה מוכרת במשפטים, לא יכול לכנות את עצמו "עורך דין" בלי להסתכן בתביעה משפטית נגדו. ישנם אנשי מקצוע אשר סמכותם להעניק טיפול נפשי מוגדרת בחוק. למשל בחוק הפסיכולוגים 1977 קיימת הגדרה ברורה ומפורטת המתירה לאדם לעסוק בפסיכולוגיה ולכנות את עצמו "פסיכולוג" כל עוד הוא עומד בכל התנאים המפורטים. כך גם בנוגע לעיסוק בעבודה סוציאלית המוגדרת בחוק משנת 1996 ומגדירה את תחומי הטיפול שבהם רשאי העובד הסוציאלי לעסוק. ישנו גם חוק המסדיר את תחום פעולתם של הקרימינולוגים הקליניים משנת 2010, ורופאים פסיכיאטריים פועלים במסגרת הרישוי הרפואי.

אולם מעבר למקצועות אלו, ישנם גם כאלו הסבורים כי הם יכולים לעסוק בטיפול נפשי, ונתפסים כך גם על ידי חלק מהציבור, בלי שיהיו מוגדרים ומוסדרים על ידי כל חקיקה. כאמור, קיימות בישראל מסגרות שונות, המציעות תוכניות הכשרה בטיפול נפשי גם למי שאינו נמנה עם המקצועות המוכרים על פי חוק כפי שצוין לעיל. ניתן לטעון כי אין צורך בחקיקה כל עוד כוחות השוק החופשי מאפשרים את פעולתם של אנשים אלו, וכל עוד הם אינם עוברים על שום חוק קיים. ניתן גם לטעון כי הרחבת ההכרה בתחום אינה אפשרית, כיוון שהכשרת מטפלים נמצאת בסמכותם הבלעדית של כמה בעלי מקצוע, שאינם מאפשרים חשיבה מחודשת על מהות העיסוק בחברה המשתנה. בלעדיות זו נשמרת מטעמים כלכליים ומתוך רצון לשלוט בתחום ולא לאפשר בו תחרות חופשית אמיתית.

היעדר חקיקה המסדירה את מעמדם של אנשי מקצוע נוספים משמרת בלעדיות זו ואינה מאפשרת למקצועות טיפוליים נוספים להיכנס לתודעה הציבורית. מצב זה מייצר תסיסה בקרב אותם אנשים והם מנסים להעניק לעצמם לגיטימציה על ידי הקמת איגודים חלופיים הנמצאים בתחרות עם האיגודים המוכרים. בעבר נעשו ניסיונות אחדים לקדם חקיקה שתסדיר את נושא העיסוק בפסיכותרפיה בישראל. ניסיונות אלו נתקעו בשלבים שונים מחוץ לבית המחוקקים ובתוכו. כיום אין מהלך פעיל של חקיקה, אך ישנם ניסיונות לעניין חברי כנסת בהבאת הנושא לסדר היום (בין השאר על ידי כותב שורות אלו). הכישלונות הקודמים בקידום הנושא נטועים בשני גורמים עיקריים: מורכבות ההגדרה והקושי להגיע להסכמה אופרטיבית בין הגופים הרבים העוסקים בתחום.

ומה קורה בחו"ל?

נכון לזמן זה, העיסוק בפסיכותרפיה בתור מקצוע שנחקקו חוקים לגביו מוכר בשמונה מדינות בקהילה האירופית: אוסטריה, פינלנד, גרמניה, הולנד, ליכטנשטיין, איטליה, שבדיה ושווייץ. בבריטניה מוסדר על פי חוק רק מעמדה של פסיכותרפיה לילדים.

בארצות הברית ההסדרה של המקצועות הטיפוליים היא על פי מקצועות האם, קרי: עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, סיעוד, פסיכיאטריה וכדומה. פסיכותרפיה אינה מוכרת כעיסוק נפרד. שם, כמו גם במדינות אירופה, ישנו מעמד של "יועץ" (counselor) אשר דורש רישוי על ידי גופים שמוסמכים על ידי המדינות השונות.

ניתן להבחין בשלושה עקרונות מארגנים של ההכרה במקצועות הטיפול:

(1) הכשרה אקדמית – בכל המדינות הללו נדרשת הכשרה אקדמית של תואר שני לפחות באחד ממקצועות הטיפול כדי להתקבל לתוכנית הכשרה בפסיכותרפיה.

(2) מספר שעות לימוד – בכל המדינות הללו ההכשרה כוללת לפחות 3,000 שעות לימוד תיאורטי (איטליה יוצאת דופן במובן זה, שם היקף שעות הלימוד הוא 1,600).

(3) ניסיון קליני – בסעיף זה יש שוני רב בין המדינות, ולכן קשה להעמיד נתון אחד ברור, אולם המינימום בכל אחת מהמדינות הללו הוא 2,000 שעות ניסיון קליני מלווה בהדרכה.

איגודים ישראליים לפסיכותרפיה

בישראל פועלות כמה עמותות שמטרתן לקדם את מעמד הפסיכותרפיה, על ידי קביעת תנאי קבלה מוגדרים ועל ידי קיום כנסים ופעילויות מקצועיות. בין העמותות אין הסכמה גורפת בנוגע להגדרת העיסוק בפסיכותרפיה, ותנאי הקבלה בכל אחת מהן שונים זה מזה. ניתן לקבץ אותן לשתי קבוצות עיקריות: הראשונה מציבה תנאי קבלה גבוהים, כגון תואר שני מוכר קליני וניסיון קליני מוכח. עם קבוצה זו נמנים האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, האגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת, והאגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי התנהגותי. הקבוצה השנייה מציבה תנאי קבלה נמוכים יותר ועימה נמנים האיגוד ישראלי הרב-תחומי לפסיכותרפיה, והארגון הישראלי לפסיכותרפיה גופנית.


- פרסומת -

האיגודים בקבוצה הראשונה מקפידים על הסטנדרטים המפורטים להלן וכך שומרים על איכות העיסוק בפסיכותרפיה. לעומתם האיגודים בקבוצה השניה רופפים הרבה יותר בהקפדתם על סטנדרטים אלו ולכן פוגעים באיכות העיסוק. הסטנדרטים האמורים הם:

(1) תואר שני קליני באחד המקצועות הטיפוליים המוכרים (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית קלינית, קרימינולוגיה קלינית, טיפול באמנות ופסיכיאטריה).

2) דרישה לסיום תוכנית תלת-שנתית בפסיכותרפיה המוכרת על ידי האיגוד והכוללת מספר נתון ומוגדר של קורסים תיאורטיים (פסיכופתולוגיה, אתיקה וכדומה).

(3) דרישה לניסיון קליני נרחב במוסדות שונים של בריאות הנפש כולל הדרכה פרטנית.

(4) המלצה לטיפול אישי.

לנוכח דרישות אלה ניתן לשאול: האם קיומם של איגודים שונים משרת את המטרה המשותפת – הנכחת העיסוק בפסיכותרפיה בישראל והכרתו על ידי מוסדות ציבוריים כגון משרד הבריאות, קופות החולים ועוד – או שהוא מחבל בה? לדעתי קיומם של איגודים אלו, המתקוטטים ביניהם על הבכורה, הוא תוצר של היעדר חקיקה. בסופו של דבר איגודים אלה עסוקים בקידום עצמי במקום בקידומו של העיסוק בפסיכותרפיה, שהוא המטרה העיקרית.

אז מה אפשר לעשות?

לטענתי, ניתן ליצור פורום מקצועי ציבורי רחב שתהיה לו סמכות רגולטורית לדון בקריטריונים הפורמליים לעיסוק בפסיכותרפיה. לשם כך יש לכונן גוף ציבורי שיכלול את נציגי האיגודים המקצועיים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, קרימינולוגים קליניים ומטפלים באמנות), נציגי תוכניות ההכשרה האקדמיות והפרטיות, נציגים של אגפי בריאות הנפש בקופות החולים, נציגי משרד הבריאות ונציגי הציבור. גוף זה ייקח אחריות על תהליך גיבוש הקריטריונים, שאף אם לא יהפכו לחוק, יוכלו לשמש מצע לתנאי הכרה בעיסוק.

להלן ארבעה קריטריונים אפשריים לשרטוט גבולות העיסוק בפסיכותרפיה:

(1) מקצוע המוצא – מעבר למקצועות המוכרים שכבר פורטו, יש לשקול מתן הרשאה למקצועות קליניים נוספים העוסקים ביחסים בין-אישיים, כגון סיעוד פסיכיאטרי, ייעוץ חינוכי ועוד, תוך כדי הקפדה על קיום השלמות תיאורטיות וקליניות רלוונטיות. הרחבה זו תואמת את המגמה הקיימת כיום באקדמיה להרחיב את תוכניות ההסבה המכירות באופי המשתנה של התעסוקה.

(2) הבחנה בין שלוש דרגות התמחות שונות – המעוניינים לעסוק בטיפול נפשי שאינם נמנים עם אחד המקצועות הטיפוליים המוכרים על פי חוק, יוכלו לעבור הכשרה בהיקף כפי שיפורט וכך להיכנס למעגל המטפלים המוכרים והמורשים. הדירוג ייקבע לפי משך ההכשרה ועומקה ויכלול שלוש רמות: חונך טיפולי, יועץ ופסיכותרפיסט. דירוג כזה ייצור מסלול התפתחות בתוך העיסוק עצמו. כך למשל ניתן יהיה להגיע להכרה כחונך טיפולי לאחר הכשרה תיאורטית ומעשית של שנתיים, הכוללות קורסים בסיסיים כגון פסיכופתולוגיה, מבוא לפסיכולוגיה, תיאוריות התפתחותיות, אתיקה טיפולית, מיומנויות טיפוליות בסיסיות ועוד. החונך הטיפולי יהיה רשאי לעבוד בתחומי שיקום שונים. לאחר שנתיים נוספות של הכשרה, ניתן יהיה לקבל הכרה כיועץ הרשאי לעסוק בטיפול בין-אישי המלווה בהדרכה במסגרות קהילתיות שונות. לאחר שלוש שנות הכשרה נוספות, ניתן יהיה לקבל הכרה כפסיכותרפיסט שהוא איש מקצוע מומחה הרשאי לטפל בכל מסגרת ואשר אמון בין השאר גם על תהליך הכשרתם של אנשי מקצוע זוטרים ממנו.

(3) ההכשרה המעשית תהיה מרכיב הכרחי בכל אחד מהמסלולים מתחילת הלימודים ועד סופם. ההכשרה תתבצע במקומות ציבוריים מפוקחים ותהיה מלווה בהדרכה פרטנית ומקצועית של אנשי מקצוע בכירים יותר. יידרש מגוון רחב של ניסיון קליני במסגרות שונות, עם דגש על מסגרות ציבוריות לבריאות הנפש ובמגזר הוולונטרי-קהילתי, כדי לאפשר היכרות מעמיקה עם המגוון הרחב של המטופלים הפוטנציאליים.

(4) כל אחד מאנשי המקצוע יצופה לעבור טיפול אישי משמעותי. דרישה זו, המנוגדת לאופיו הוולונטרי של טיפול נפשי, הכרחית כדי לאפשר לאנשי המקצוע העמקה של מודעותם האישית ויכולתם לעמוד במתחים ובאתגרים הנגזרים מהעבודה הטיפולית.


- פרסומת -

הפורום שיגובש יכול לדון בקריטריונים אלו כדי להגיע להסכמות ולבנות מערך הדרגתי של זהויות מקצועיות סביב הציר המרכזי של טיפול נפשי. בניית מודל מורחב של זהות המטפל הנפשי נועדה לייצר אכסניה עבור כל אנשי המקצוע המוכרים העוסקים כיום בטיפול נפשי, אך גם להימנע מפסילה מוחלטת של אנשי מקצוע אחרים המעוניינים להצטרף לתחום מכיוונים אחרים. הרחבה זו תאפשר להפוך את העיסוק בטיפול נפשי לעיסוק מגוון, רב-תחומי ועדכני בעל דרגות הכשרה שונות, הנותן מענה מגוון לצורכי האוכלוסייה בישראל.

 

 

 

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: אקדמיה ותארים מתקדמים, תוכניות הכשרה, אנשי מקצוע, איגודים מקצועיים, פסיכותרפיה
דינה רחמני זילברשטיין
דינה רחמני זילברשטיין
חברה ביה"ת
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק), עכו והסביבה
נינה וייל
נינה וייל
פסיכולוגית
שרון ושומרון, אונליין (טיפול מרחוק)
קותי סמט
קותי סמט
פסיכולוג
ירושלים וסביבותיה
ולדי פירר
ולדי פירר
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
מיטל בהריר
מיטל בהריר
עובדת סוציאלית
ירושלים וסביבותיה, אונליין (טיפול מרחוק)
יניר מימון
יניר מימון
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

יששכר עשתיששכר עשת28/2/2017

שיתף פעולה בין מקצועות. הי רוני. אי אפשר היה לנסח את זה טוב יותר. נראה שהצלחת לכלול ולהכיל בעלי מקצועות רבים המשיקים לתחום הטיפול ולאפשר להם תוך הכשרה מתמשכת להגיע רחוק. נפלא. הייתי מכניס להצעה שלך עוד קטע שיהפוך את עבודתנו לרלוונטית יותר. 'הקושי הגדול של מטפלים הוא שהמקצוע אינו מתקשר באופן שיטתי ומובנה עם מקצועות שנתפסים בעיני הציבור והממסד כהכרחיים, קרי: רופאים, עו'ס, מורים למיניהם. עובדה פסיכולוגים שובתים לא מגיעים להישגים כמו המקצועות הללו. לכן יש חשיבות רבה לפתח שפה ברורה ופשוטה שתוכל להוות גשר בין אנשי טיפול לבין בעלי המקצוע הללו. אחת השפות הפשוטות היא שפת הCBT. מטפלים יוכלו ללמוד את שפת הCBT ולתרגם את שפת גישתם השונה לשת הCBT.' משהו כזה. בכל מקרה תודה על המאמץ. מצרף את התקציר להרצאה ששלחתי לכנס פסיכולוגיה לאן. מענין אם יקבלו אותו.

הרצאה: טיפול פסיכולוגי מְתַקְשֵׁר עם מערכות בריאות, רווחה וחינוך.
טענה מרכזית של מטפלים ומטופלים במערכות חינוך, בריאות ורווחה, היא שהשפה הפסיכולוגית מסורבלת וגוזלת זמן רב. כפסיכולוג וותיק שעובד שנים רבות בתחום, הצלחתי להיות רלוונטי ונגיש לעובדים בתחומי בריאות, רווחה וחינוך. חשיבה מערכתית וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), הם ערוצי התקשורת המרכזיים בהם אני עושה שימוש במערכות הללו. CBT התפתח מאד בשנים האחרונות. מדובר בכלי פשוט ומובן למטפלים ומטופלים במערכות רווחה, חינוך ובריאות. שימוש בשפה ובדרכי טיפול מעולם ה-CBT, יכול להוות גשר לשיתוף פעולה בין מטפלים לבין רופאים, אחיות, עו'ס, יועצים חינוכיים ומחנכים. שיתוף פעולה זה חוסך זמן רב ומונע כפילויות בטיפול. שפת ה-CBT יכולה להוות גם שפה מערכתית, שבה האדם אינו רק פרט בפני עצמו, אלא חלק ממערכות משפחתה, חברה וקהילה, בבואו להזדקק לשירותי חינוך, בריאות ורווחה ברגעי מצוקה. בהרצאה יוצגו מושגי יסוד ודוגמאות לשיתופי פעולה אפשריים. בדרך זו הופך הטיפול הפסיכולוגי לרלוונטי יותר ויותר לפרט ולנותני השירותים בהם הוא נעזר.

ד"ר רוני אלפנדריד"ר רוני אלפנדרי8/2/2017

יורי שלום. תודה על המחשבות החשובות שאתה תורם. הן בהחלט מרחיבות את הדעת, ואת שדה השיח בו אנו עוסקים.
רוני

יורי סלעיורי סלע6/2/2017

תמיכה ביוזמה החשובה ומספר הרהורים נוספים. רוני – וכל העמיתים המגיבים –שלום,
ראשית ברצוני שוב לברך על היוזמה שלך, החותרת בעיני לחצוב דרך חדשה על-מנת להתגבר על קיומם של 'יקומים מקבילים' בשדה הפסיכותרפיה בישראל היום. במציאות זו אנשי-מקצוע מצוינים אינם מוכרים ככאלו על-ידי מוסדות רבים ומנגד, אנשים שהכשרתם לקויה ובלתי-מבוקרת מתיימרים לעסוק בטיפול נפשי. במציאות זו מודל שהיה עשוי להיות מודל רב-תרבותי המושתת על כבוד הדדי בין דיסציפלינות ועל הסכמות נורמטיביות רחבות מנציח מאבק פוליטי בין קבוצות שונות: בעבר היו אלו הרופאים והאנליטיקאים בארה'ב, העוסי'ם והפסיכולוגים בישראל, פסיכולוגים מהכשרות שונות (9ב'), וכד'. מדי פעם מצורפת קבוצה כזו או אחרת של מטפלים לקבוצת המקצועות הטיפוליים הנתפסים כ'מוכרים' בלא שנעשתה עבודה תשתיתית המסבירה את הרציונל העקרוני של מודל זה של צירוף ושילוב, הדרה או קואופטציה.
להבנתי, במקום המודל הרב-תרבותי של 'יקומים מקבילים' יש לחתור למודל פלורליסטי. מודל זה יבדוק מחדש את מהות העיסוק בפסיכותרפיה וייעזר בניסיון, במחקר, בתקדימים ובהגיון בריא על מנת לבחון את הדרוש על מנת שאדם יהפוך לפסיכותרפיסט: כישורים בין-אישיים? יכולת אמפתית? חום אנושי? יציבות נפשית? יכולת לאינטרוספקציה? יכולת חשיבה ביקורתית? ידע תיאורטי דיסציפלינרי ואינטרדיסציפלינרי? מוכנות ויכולת לעבודה ציוותית? לאחר שינוסחו העקרונות ניתן יהיה לבחון את האופן או האופנים בהם ניתן להקנות/ לבחון כישורים אלו. בהתאם לכך נוכל לייצר את הדרישות ואת מסגרות ההכשרה המקצועיות או האקדמיות הנדרשות, לקבוע את אופי ומשך ההכשרה וכד'.
מודל זה נראה לי כביטוי אותנטי של אחת המהויות המקצועיות החשובות ביותר של עבודתנו המקצועית כפסיכותרפיסטים והיא יצירה של מרחב שיח פתוח שמתוכו צומחים פתרונות קונקרטיים (והכרחיים). דבר זה נכון גם לגבי הארגונים השונים שיהיו שותפים ביצירת מרחב שיח, בדיקה והחלטה כזה: למיטב ידיעתי ארגונים אלו הם כיום דיסציפלינריים (למעט ה'איגוד הרב-תחומי') ועוסקים במודוסים ספציפיים של פסיכותרפיה: דינמית, גופנית, קוגניטיבית-התנהגותית וכו'. האתגר של הפורום שאתה מציע יהיה, בהקשר זה, לוותר על דעות קדומות רבות על מנת להגדיר פרופסיה חדשה – 'פסיכותרפיה'.
מי ייתן ותקוותינו –וכישורינו - להשתית התארגנות כזו על שיח קשוב ומכבד יישאו את פhרותיהם אל מעבר לשדה-שיח ספציפי זה ויקרינו גם על החברה ה'שבטית' ההולכת ומתהווה במקומותינו.
ד'ר יורי סלע


ד"ר רוני אלפנדריד"ר רוני אלפנדרי4/2/2017

נורית שלום. בהחלט. כפי שכתבתי בסיום הטור שלי, אני קורא להקמת פורום מקצועי שיוכל לדון בסוגיות ובפרטים אלו בעומק הנדרש. כל טוב, רוני

נורית ענבר-וייסנורית ענבר-וייס4/2/2017

הדיון הוא על ניסוח שאלות היסוד. שלום רוני. תודה על תגובתך הרצינית. אני מבחינה בפיתוי אצלי לרדת לפרטים - למפרט הטכני של הדרישות מתכניות לימוד ומטפלים (לצורך הכרה בהם ע'י האיגוד הרב-תחומי), ולציטטות נוספות ממאמרו של ברמן המעידות לדעתי שלא דייקת בפרשנות של דבריו.
אבל לא אלך בכיוון הזה, משום שהוא יטביע אותנו בפרטים ויגרור להתפלמסות מיותרת, בשעה שראוי לקחת צעד אחורה אל עבר ההנחות הראשוניות של הדיון. במידה רבה המחלוקת אינה על הקריטריונים הספציפיים, אלא על עצם אופיו של הדיון: מהן שאלות היסוד שבהן יש לדון ועד כמה דיון כזה יכול להתקיים באופן פתוח ובלתי מוטה, כשכל צד משתדל להיות מודע לאינטרסים המניעים אותו וגלוי לב לגביהם, ולהקשיב בפתיחות לטענותיו של הצד האחר. בדיון כזה על הצדדים להיזהר מייחוס חוסר תום לב זה לזה ולהשתדל להימנע מחשיבה של 'משחק סכום אפס', שבה ההישגים של קבוצה אחת באים בהכרח על חשבונה של האחרת.
מאמרו של ברמן קורא לבחון ללא משוא פנים, ומבלי להיות כבולים להרגלים ותפיסות ישנות, מהם התנאים הנדרשים כדי להכשיר מטפלים ראויים. (ללא זיכרון וללא תשוקה, אם תרצה). הלוואי שקריאתו תישמע. זה הכל.

ד"ר רוני אלפנדריד"ר רוני אלפנדרי2/2/2017

תגובה למידד. תודה רבה על התייחסותך. אין ספק שלאור השינויים במערך בריאות הנפש בישראל בשנים האחרונות ובאלו שיבואו, יהיה צורך לחשוב מחדש מה הם מקומות ההכשרה המעשית בהם סטודנטים במקצועות הטיפול השונים יוכלו לרכוש את הניסיון הקליני וההדרכה הנדרשים בכדי להתמחות במקצועות הטיפוליים. כבר היום, מתקבלים לתכניות ההכשרה בקבוצה הראשונה שציינתי גם מועמדים בעלי תואר שני טיפולי שניסיונם הרלוונטי הוא בעמותות כמו עמך, נט'ל וכדומה. אני מסכין איתך שההגדרה של בריאות הנפש מצריכה המשך מחשבה. תודה, רוני

ד"ר רוני אלפנדריד"ר רוני אלפנדרי2/2/2017

תגובה לנורית. נורית שלום,
תודה על קריאתך המעמיקה. את מעלה כמה נקודות ואתייחס אליהן בהמשך.
1. לטעמי האוריינטציה הטיפולית (פסיכואנליטית, בודהיסטית וכדומה) אינה הנושא בכלל. כמובן שיש מקום לכל אחת מאלו וגם אם לכאורה יש סתירה או דיון ביניהן, אני בטוח שהדבר יכול להיות מפרה ומקדם עבור התחום כולו.
2. הנושא העיקרי הוא משך ההכשרה הנדרש . לצערי, כפי שכתבתי, ישנן תוכניות, שהאיגוד שציינת מכיר בהן, המעניקות את התואר הנכסף - פסיכותרפיסט - גם לאנשים חסרי ניסיון טיפולי קודם לאחר שלוש שנות לימוד בלבד. מצב זה הוא העומד מאחר דברי כי יש בכך פגיעה באיכות העיסוק. ההצעה שלי היא שגם מי שאין לו ניסיון טיפולי קודם יוכל להתחיל במסלול הכשרה כזה על פי הסולם שהצעתי - חונך, יועץ ולבסוף גם פסיכותרפיסט. אלא שמסלול זה, שכמובן חייב לכלול הכשרה מעשית, ימשך כשש או שבע שנים, ולא רק שלוש.
3. ההשוואה לאנגליה - מי כמוני אוהב השוואות שכאלו, אולם אני לא בטוח שהיא רלוונטית לעניין זה. ולפעמים אף עשויה לפגוע בטיעון שלך. למשל, את בוודאי מודעת לכך שאנגליה החלה את הרפורמה של שרותי הבריאות, כולל אלו של בריאות הנפש, שנים לפני שישראל עשתה זו. לדאבוני, שירותי בריאות אלו עומדים בפני קריסה. לכן, לא תמיד מה שהאנגלים עשוים הוא המודל הנכון (תסלח לי המלכה!)
4. לגבי דבריו של עמנואל ברמן - אם תבדקי בפרטים, תגלי כי למיטב הבנתי פרופ' ברמן התייחס למאבקם של הפסיכולוגים-שאינם-קליניים להיות מורשים לעסוק בפסיכותרפיה (חינוכייםשיקומייםרפואיים וכדומה - סעיף 9ב', כמדומני , בחוק הפסיכולוגים). הווא לא התייחס בחיוב לאפשרות שאנשים ללא הכשרה טיפולית קודמת יקראו פסיכותרפיסטים.
תודה ,
רוני

ד"ר רוני אלפנדריד"ר רוני אלפנדרי2/2/2017

תגובה לאיתן ורועי. תודה לשניכם על הרוח הגבית. הפיצו בשדותיכם ומי יודע, אולי הבשורה בוא תבוא....
רוני

ד"ר רוני אלפנדריד"ר רוני אלפנדרי2/2/2017

תגובה למאיה. תודה מאיה על הקריאה שלך במאמר. אני מאד מקווה שאכן תמצא מחוקקת שתוכל לקחת על עצמה ולהמשיך את היוזמה בכדי שהמצב הנוכחי יתוקן.
רוני

נורית ענבר-וייסנורית ענבר-וייס2/2/2017

האמנם "הקפדה רופפת על סטנדרטים"?. רוני, אני מתרשמת מרצינות הרעיונות שהעלית ברשימה ומחשיבותם. עם זאת, כחברה באיגוד הרב-תחומי לפסיכותרפיה אני מוצאת שהצגת האיגוד בדבריך מטעה ואף מקוממת.
האיגוד הוקם מתוך אמונתם העזה של קבוצת אנשי מקצוע מוכשרים, רציניים ומנוסים, בצורך להרחיב את מגוון השפות הטיפוליות המוכרות ולהביא למתן הכרה מקצועית בתפיסות טיפוליות המשלבות עבודת גוף-נפש-רוח. הוא מבקש לנסח סטנדרטים גבוהים לאיכות ההכשרה ודרישות המקצוע המחייבים את העוסקים בפסיכותרפיה ואת תכניות ההכשרה השונות, ולפעול לקידום חקיקה לשם הכרה בעיסוק בפסיכותרפיה במגוון גישות.
האיגוד מאמץ מודל קיים של האיגוד הבריטי לפסיכותרפיה (U.K.C.P), אשר 'מקפיד על סטנדרטים גבוהים של הכשרה במסלולים מגוונים הנעים בטווח של 3-5 שנות הכשרה, בצד מתן מרחב לגיוון רב, ופלורליזם מוצהר לגבי אופנויות ההכשרה. באופן זה הוא מאגד אלפי חברים, בוגרי הכשרות קוגניטיביות, פסיכואנליטיות, הומניסטיות-אינטגרטיביות ועוד. משמעות הדבר היא שהכשרות פסיכו-רוחניות, גופניות, קוגניטיביות, משפחתיות, פסיכואנליטיות ואחרות דרות בכפיפה אחת, תוך הסכמה להכרה הדדית בערכן של ההכשרות, מבלי לפגוע בייחוד ובספציפיות של הגישות השונות בפסיכותרפיה. האיגוד מקיים מגוון של פעילויות מקצועיות, תומך בחבריו ומייצג אותם במהלכי החקיקה בבריטניה' (מתוך אתר האיגוד).
לגיטימי בהחלט להתווכח עם האג'נדה של האיגוד הרב-תחומי הישראלי לפסיכותרפיה, אך הבאתו כדוגמה להקפדה רופפת על סטנדרטים הפוגעת באיכות העיסוק בפסיכותרפיה, מתעלמת לחלוטין מן העמדה העקרונית שהאיגוד מבקש לקדם. זה לא הגון בעיניי.
אני מפנה אותך ואת הקוראים לקרוא על הרציונל מאחורי הקמת האיגוד:
http://www.israel-psych...bout-us.html

נורית ענבר-וייסנורית ענבר-וייס1/2/2017

הקשיבו לדבריו הנכוחים של פרופ' עמנואל ברמן. בגיליון של כתב העת 'שיחות' (כרך כ'ו, חוברת מס. 3, יולי 2012), הופיעה רשימה ארוכה מאת פרופ' עמנואל ברמן, שכותרתה 'מי ראוי להיות פסיכותרפיסט?'. פרופ' ברמן אף הקריא את הרשימה כהרצאה בכנס בשם 'המטפל הטוב? הטיפול הנכון?', שנערך באוניברסיטת חיפה ביוני 2012. אפשר ומומלץ לצפות בהרצאתו בקישור https://www.youtube.com...=RKx07nFKllA.
ברמן, איש הנטוע בלב הממסד הפסיכולוגי, הציג על שתי במות מרכזיות אלה קול הקורא למתן לגיטימיות למסלולי הכשרה מגוונים והטרוגניים לפסיכותרפיה, לצד עמידה קפדנית על קריטריונים מהותיים להכשרה ועיסוק בתחום, וציין שהמטופלים העתידיים ירוויחו ממגוון רקעים וגישות של מטפליהם.
הנה ציטטה קצרה מרשימתו, הנוגעת גם להערתו של מידד כהן בתגובה הקודמת:
'עם זאת, אני אומר במפורש כי הגבלת ההכשרה ל'שלושת המקצועות המסורתיים' שהתקבעו בארץ - רפואה פסיכיאטרית, פסיכולוגיה קלינית ועבודה סוציאלית פסיכיאטרית - היא אנכרוניסטית ונטולת הצדקה. הגבלה כה מצמצמת אינה מקובלת היום בשום מדינה בעולם. גם טענות שמועלות לעתים להצדקתה - למשל, שמי שלא עבד במסגרת פסיכיאטרית עם חולי נפש אינו יכול להפוך לפסיכותרפיסט - הן המצאה ישראלית מקומית, ומעולם לא מצאתי טענה כזו בספרות המקצועית הבין-לאומית. אכן, יש הרבה מה ללמוד מעבודה עם חולי נפש. [...] אך אין זה בהכרח הנתיב הבלבדי, ויש הרבה מה ללמוד גם מעבודה טיפולית מודרכת במסגרות אחרות שאינן פסיכיאטריות דווקא. [...]
אני חייב להוסיף שכפסיכולוג קליני מצער אותי מאד לשמוע מעמיתים למקצוע נימוקים להדרתם של מקצועות קרובים, נימוקים המזכירים את מה שפרויד כינה 'הנרקיסיזם של ההבדלים הקטנים' ונשמעים דומים מאד לנימוקים שבעזרתם, לפני שנים לא ארוכות, ניסו פסיכיאטרים להדיר אותנו עצמנו, הפסיכולוגים הקליניים, מעיסוק בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה בכלל.
[...] אינני רואה פסול בהוספת לימודי השלמה למי שבא מרקע פחות מפותח בפסיכולוגיה, כל עוד היקפן של דרישות אלה הוא צנוע (למשל, שנת לימודים אחת), ואין בהן כדי להרתיע מועמדים אפשריים מלפנות להכשרה'.

מידד כהןמידד כהן1/2/2017

ניסיון בבריאות הנפש. אני תוהה מה מקור הקריטריון 'ניסיון בבריאות הנפש'. מדוע פסיכותרפיה שנעשית בשדה החינוכי, השיקומי, הרפואי וכד' 'נחשבת פחות' מניסיון שנעשה במחלקות או מרפאות פסיכיאטריות.

רועי סמנהרועי סמנה31/1/2017

תודה רוני. תודה על מאמר חשוב מאין כמוהו שאני מקווה שגם יעורר פעילות בשטח.

רועי

איתן טמיראיתן טמיר31/1/2017

יופי של יוזמה רוני. כל הכבוד!.

מאיה לב ארימאיה לב ארי31/1/2017

תומכת בהצעתך, מי יתן ותישמע ע"י המחוקק ותיושם.. ד'ר אלפנדרי,
תודה שאתה מביא לנו סיכום זה, שמנכיח את הבעייתיות בהעדר חקיקה, ומציע פתרונות.
הסיכום שאתה מביא והצעותיך נשמעות לי ראויות ומכבדות אותנו, העוסקים בפסיכותרפיה, והן את המטופלים שלנו. עולה השאלה - מדוע לא מתקדמת חקיקה בתחום הפסיכותרפיה? מי הם הגורמים האינטרסטיים שמונעים יציאתו של חוק לפועל?

יישום של הצעה מסוג זה יוכל להציע פתרון גם לאנשי מקצוע שמעוניינים בעיסוק יותר טיפולי מתוך צמיחה רגשית הבשלה ורצון לשליחות טיפולית במסגרת כישורים מציאותיים שירכשו. בכך גם לאלו העוברים הסבה תינתן דרך לממש את הפוטנציאל שלהם ועדיין לפנות לקהל הרחב בכובע הולם ומותאם לידע ולכישורים. העדר החקיקה כיום מוביל לכך שאנשי מקצועות אחרים, שרוצים לטפל, מוצאים דרכים לעשות זאת, ובהעדר אלטרנטיבה חוקית - נוצר בפני מטופלים מצג שעשוי להוליך שולל.