לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
גלות והתגלות / רוני אלפנדריגלות והתגלות / רוני אלפנדרי

גלות והתגלות / רוני אלפנדרי

ספרים | 24/1/2017 | 5,782

הספר עוסק בהבנת הקשר בין מושג הגלות למושג ההתגלות בטקסט ״רביעיית אלכסנדריה״. הוא בעל עניין עבור אנשי טיפול בגלל העיסוק שיש בו, ביודעין או שלא-ביודעין, בשאלת השתייכותינו... המשך

גלות והתגלות
 
רוני אלפנדרי
 

גלות והתגלות

עיון פסיכואנליטי ביצירתו של לורנס דארל רביעיית אלכסנדריה

 
כרמל
 
 

הספר עוסק ביצירת ספרות שאינה מוכרת בדרך כלל בישראל: רביעיית אלכסנדריה של לורנס דארל. קשה לתמצת את עלילתו ואף חבל קצת לעשות כך. בכל זאת, ניתן לומר שהוא עוסק בקורותיו של צעיר אנגלי נקלע למבוך אנושי המטלטל אותו בין תהומות של ייאוש לפסגות של אושר, כשהוא נקרע בין פרשיות אהבה לתככים פוליטיים, הנוגעים גם לפעילותה של המחתרת היהודית בפלסטינה של תחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת. רביעיית אלכסנדריה נחשבת לאחת מיצירות המופת של הספרות המערבית. מחברה, הסופר והמשורר הגולה לורנס דארל, שאף היה מועמד לפרס נובל, בילה את חייו בחיפוש אחרי מולדת בדיונית.

בספר מעניק המחבר לטקסט של דארל פרשנות פסיכואנליטית חדשנית, חושף את הקשרים הסבוכים שבין היסודות הביוגראפיים ליסודות הבדיוניים המניעים את היצירה הגדולה הזאת, ומראה שבסופו של דבר – מולדתו האמיתית של דארל הייתה הכתיבה עצמה, שרק בה הגלות הופכת להתגלות.

מתוך דבריו של המחבר על הספר:

ספר זו היא הביטוי של המאמץ שהשקעתי בשנים האחרונות להבנת הקשר בין מושג הגלות למושג ההתגלות בטקסטים ספרותיים שונים. ניסיוני האישי הוליך אותי לגלות עניין בסופרים שחיו במרחק מהמקום לו-קראו-בית. שלושה סופרים שאת עבודתם אני אוהב משנות נעורי הגיחו על אופק זה: הנרי מילר, חוליו קורטאסר ולורנס דארל.

לכל אורך חיי עסקתי בכתיבה של פרוזה, שירה ובשנים האחרונות גם חומרים עיוניים. במקביל, אני עובד כפסיכותרפיסט פסיכואנליטי ומלמד באוניברסיטת בר אילן. אני חושב שניתן למצוא עניין בספר זה גם כמטפלים שהרי כולנו עושים שימוש בשפה בתקשורת. אך העניין רחב יותר – כולנו עסוקים, במידה כזו אחרת, ביודעין או שלא-ביודעין, בשאלת השתייכותינו למשפחה, לחברה ולעולם כולו. ספר זה מהווה חוליה אחת בשרשרת הנפלאה של המסע האנושי לחיפוש אחר משמעות.


- פרסומת -

ד"ר רוני אלפנדרי הוא עובד סוציאלי קליני ומרצה באוניברסיטת בר אילן. בין ספריו הקודמים, הרומן "אהבה זה לא עונש" מ-2000 וקובץ השירה "בזכות הספק" מ-2004.
 
 
לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחבר וההוצאה לאור:
 

גלות והתגלות / רוני אלפנדרי 1פרק חמישי: אספקטים ביוגרפיים ברביעיית אלכסנדריה

 להזמנת הספר

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: פסיכואנליזה, ספרים, תרבות ואמנות
מעיין גרכט
מעיין גרכט
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
הדס גור
הדס גור
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
קותי סמט
קותי סמט
פסיכולוג
ירושלים וסביבותיה
גלית מור
גלית מור
חברה ביה"ת
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
נדב צ'יין
נדב צ'יין
קרימינולוג קליני
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
הדר רוזן
הדר רוזן
עובדת סוציאלית
פרדס חנה והסביבה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

יואב יגאליואב יגאל16/2/2017

התרשמות ומחשבות נוספות. הכתיבה של דארל אינה מוכרת לי, כך שהיה לי עניין משולש בקריאת הספר החדש של דר' רוני אלפנדרי על 'רביעיית אלכסנדריה': להכיר את היצירה הנחשבת כמרכזית בכתיבה של דארל; להתרשם מהחומר הרב שרוני אסף והביא - בהקשר לרקע של יצירה זו ושל דארל בכלל, ולהיעזר בפרשנותו הפסיכואנליטית, המוסיפה רבדים משלה להבנת סיפור חייו של דארל ושל כתיבתו.
לורנס דארל (1912 - 1990) נולד בהודו למשפחה בריטית ונשלח בגיל 11 ללמוד בפנימייה באנגליה. מגיל צעיר ראה את ייעודו בכתיבה, אך לפרנסתו עבד שנים רבות בשירות החוץ האנגלי. עד אמצע שנות הארבעים לחייו עבד וחי בארצות רבות, עד שהתיישב בדרום צרפת. במהלך מלחמת העולם השנייה ברח מיוון לאלכסנדריה שבמצרים. בשנים שלאחר המלחמה - ובעקבות חוויותיו שם - נכתבה 'רביעיית אלכסנדריה'. דארל הושפע מאוד מכתיבתם של סופרי זרם התודעה כמו ג'ימס ג'ויס ומרסל פרוסט, כמו גם מהתיאוריות הגדולות של איינשטיין ופרויד. הפסיכואנליזה (בעיקר זו של פרויד) נוכחת בספרו של רוני בכמה מישורים: בכתיבה של דארל עצמו, ובפרשנות הפסיכואנליטית ליצירה ולנסיבות חייו של יוצרה.
אומנם זוהרם של שני כוכבי ספר זה - דארל ופרויד - הלך והתעמעם עם השנים, אך חשוב לדעת שדארל, היה מוערך ומוכר מאוד באמצע המאה הקודמת. באשר לפרויד אין צורך להרחיב כאן בעניינו. עם זאת, הספר עצמו נקרא בעניין ואין לי ספק שהוא יוצר רקע רחב ורב ממדי, שיכול להיות לעזר רב לכל מי שקרא או ירצה לקרוא את דארל ולהכיר את היבטיה השונים של התקופה המורכבת והסוערת בה הוא חי ועליה כתב. מבחינה זו הקריאה בספר היא גם מהנה וגם מלמדת.
ליד ההתרשמות הכללית אני מצרף כמה מחשבות שעלו לי בעקבות הקריאה:
להבנתי התיאוריות הפסיכואנליטיות שהספר נשען עליהן יכולות להתמודד רק באופן חלקי עם מורכבות חייו של דארל ושל תקופתו. אתייחס כאן לשני מוטיבים, שנראים לי מרכזיים ביצירה של דארל והנעדרים מהדיון הפסיכואנליטי בכלל, ולא רק זה המוצג בספר: השונות של התרבות המערבית מכל תרבות אחרת והקושי למצוא בסיס משותף במציאות.
את הדיון בשאלת התרבות אתחיל עם התזות של אליס מילר, שהספר נעזר בה, כדי להסביר משברים וקשיים נפשיים, הבאים לידי ביטוי בחייו ובכתיבתו של דארל. באמצעות התובנות של אליס מילר קל יותר לחשוף את אי-המודעות של הפסיכואנליזה ביחס לתרבויות שונות מזו המערבית. בספר המוכר ביותר שלה – 'הדרמה של הילד המחונן' - מבקרת מילר קשות את ההורות התובענית והנוקשה ואת שיטות החינוך המערביות - שאינן מתחשבות בצרכי הילד. בביקורת זו יש כמובן צדק רב, אבל (ביחס למה שקדם להורות ולחינוך המערבי) -גידול ילדים בחברות מסורתיות – אין הרבה משמעות למונחים כמו 'נוקשות' ו'דיכוי'. בבסיס הביקורת של מילר נמצאת הנחה, שיכולה להיות אופציה אחרת - של חופש והתחשבות בצרכי הילד. בתרבויות מסורתיות אופציה כזו אינה קיימת. שם המובן מאליו היא ההמשכיות: הילד אמור להמשיך את המסורת התרבותית-משפחתית. כל ערעור על גורל או ייעוד אלה נתפסים כסטייה חמורה. הספרות המערבית מלאה ביצירות שמוחות ומבקרות היבטים שונים של התרבות - ולא רק ביחס לגידול ילדים וחינוך. ספרות כזו נדירה בתרבויות מסורתיות (אם בכלל). הביקורת שם מכוונת בדרך כלל לנושאים מוסריים (אי-צדק, ניצול, תאוותנות וכו') או לכך שאין מספיק הקפדה על האמונה, כבוד למסורת וכו'. הדילמה של אברהם היא אולי עתיקה, אך בפועל רק בתרבות המודרנית היא קיבלה הד כה גדול. כך למשל, סיפור עקדת יצחק הוא מהמכוננים של התרבות המערבית – אבל לא של כל תרבות. אצל השכנים שלנו (עד היום) ההכרעה היא ברורה - בשם ביטויים כמו 'כבוד המשפחה' נרצחים ילדים (ובעיקר ילדות). שם המסורות והאמונות חשובים למשפחה יותר מחייהם.
התרבות המערבית לא צצה משום מקום ולא מתקיימת בחלל ריק. אלא שכך זה נראה בכתיבה הפסיכואנליטית - וזה כולל גם פרויד. אפילו יונג, שהכניס לתיאוריה שלו ממד מיתי-היסטורי, אך לא הביא בחשבון עד כמה מושגים מרכזיים כמו 'עצמיות' ו'אינדיבידואליות' לא מתאימים לתיאור צורות הקיום בתרבויות שאינן מערביות.
כל זה חשוב בהקשר לדארל משום שנראה שהמאבק המרכזי, שניהל עם עצמו ודרך כתיבתו, היה על האינדיבידואליות שלו מול הכוח העצום שהיה למסורת עליו. בספר של רוני אפשר למצוא לכך עדויות רבות -בכתיבה שלו ובחייו: הוא מבקר קשות את הפוריטניות המינית האנגלית אבל הולך לאיבוד במתירנות של אלכסנדריה. היחס שלו לנשים נובע מן הסתם גם מנסיבות חייו המשפחתיות, אך הוא דומה מאוד גם לזה שמאפיין תרבויות מסורתיות מכדי שיהיה מקרי. והמרכזי מכל: מול העולם הסימבולי, שמעמיד במרכז את האינדיבידואליות ואת עולמו הפנימי של היחיד - חייהן של הדמויות המרכזיות בספרו 'רביעית אלכסנדריה' מנוהלות בעצם על-ידי כוחות קהילתיים-אמונים-פוליטיים (מה שמאפיין תרבויות מסורתיות).
המוטיב השני, שמייחד את דארל מסופרים רבים אחרים, ובמידה רבה הוא גם מקדים בו את זמנו הוא שאלת בוחן המציאות או ליתר דיוק - התעתוע כמציאות. אין לדעת מה יהיה רישומו של דארל בהיסטוריה של הספרות המודרנית, אך ללא ספק הוא היה בין הראשונים, לתת ביטוי לנרטיב מרכזי זה בקיום האנושי, שנדיר למצוא לגביו דיון גם בימינו - ולא רק בספרות היפה.
רק בהדרגה, ולאורכם של ארבעת חלקי 'הרביעייה', מתברר לגיבור הסיפור שהמציאות, כפי שחווה ותפס אותה בשהותו באלכסנדריה, הייתה מתעתעת. כוחות פוליטיים-חברתיים, שבחלקם פעלו במסתור ומתחת לפני השטח עיצבו מציאות שהוא קלט רק את פני השטח שלה. נרטיב זה עומד במרכזם של מעט מאוד ספרים: ג'ון אירווינג בספרו 'עד שאמצא אותך' - גיבור הסיפור, מגלה בהדרגה ש'המציאות' המשפחתית שהוא גדל על-פיה והאמין בה כילד, הפוכה מזו שנחשף לה בבגרותו . ב'אהבה מטרידה' של אלנה פרנטה מתברר לגיבורת הסיפור שהיא החריבה את עולמה של האם ושל משפחתה כולה, כשפעלה מתוך פרוש מסולף ומתעתע של המציאות המשפחתית.
בעידן שלנו שבו הכול מתרבה בצורה לא מבוקרת, כולל מספר הנרטיבים הפסיכואנליטיים, העצמיים המרובים וכו'. כשמציאות מדומה היא 'ריאליטי', הפוסט אמת היא האמת החדשה וכתחליף לעובדות אפשר להציב משאלות-לב - אפשרות התקיימותה של תפיסת מציאות משותפת הולכת ומתרחקת. בעידן זה אפילו ההנחה, שמאחורי מציאות מתעתעת קיימת מציאות אחרת - נכונה יותר - היא אנכרוניסטית. אין ברשותנו אפילו כלים בכדי להכריע ולבחור בין נרטיבים שונים של המציאות: כול אחד יכול לבחור-לבנות ולהמציא את סיפור המציאות שמתאים לו.
האנושות לא תוכל להתקיים לאורך זמן בסדר גודל כזה של תעתועים - שמקורו בנפש האנושית. הפסיכואנליזה, כשיטה המשמעותית ביותר לחקירת הנפש, היא היום הערוץ המרכזי והיחיד שיכול לכונן מחדש את תפיסת המציאות המשותפת. נושא זה הוא כבר עניין למקום אחר
יואב יגאל