פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×איור מאת Lera Kiryakova
Lera Kiryakova ©
זכור אותי

עבודת האהבה.

הירהורים על אהבה לסיפוק צרכי האחר, כשהאחר הוא המטרה ואהבת השונה והאחר מאפשרת את השלמתנו, תיקוננו והתפתחותנו באמצעותו. עבודת האהבה בזוגיות היא בין השאר גם חיפושה אם אבדה, מתוך אמונה שתמצא.

מאמרים | 6/1/2007 | 12,972

תגיות:

אהבה, יגעת מצאת תאמין.

מאת יששכר עשת

מטפל בטיפול נפשי משפחתי ערכי ברוח התרבות ומדע הרפואה.

פסיכולוג קליני ומדריך בטיפול משפחתי.

מנחה בתוכנית "פסיכולוגיה ביהדות" של ד"ר יאיר כספי.

 

 

   נראה סביבנו שני סוגי אהבה. אהבה לסיפוק הצורך כאשר האחר הוא האמצעי לסיפוק צרכנו. ואהבה לסיפוק צרכי האחר, כשהאחר הוא המטרה. אהבת השונה והאחר מאפשרת את השלמתנו, תיקוננו והתפתחותנו באמצעותו. אנו רואים בו את עצמנו. התכונות שמפריעות בשני מאפשרות, הרחבת סובלנותנו ועצמנו. קירבת הגוף מאפשרת לגופנו השונה לעצב זה את זה, קימטי הסבל והחיוך של פנינו תואמים באותו הרגע זה לזה. צלילי קולותינו משתלבים. עבודת האהבה, היא גם חיפושה. שוב ושוב אובדת האהבה. שוב נעבוד למוצאה. יגעת ומצאת, תאמין.

   עזר לנו מנגד. על כן נוכל לעזוב את אבינו ואת אימנו, לדבוק באחר ולהיות בשר אחד. ערומים נעמוד זה מול זה ולא נתבושש.

   הזוגיות היא המחויבות למגעים גופניים, נפשיים ורוחניים שיוצרים שותפות, בין ייחודים משתוקקים ומתפלאים, תוך כדי תלות, כניעה, נתינה, חסד והכרת תודה. כדרך חיים ודרך להעמקת "סוד השיח"

   ורוח אלוהים מרחפת על פני ימת חיינו הרוגעים והרוגשים, נוגעת לא נוגעת במעמקי תהומות. עז השפע והגודש וים הזיכרונות מביא מים עד נפש. כל אשר עשה אלוהים טוב מאד הוא. גן עדן נטע בשבילנו שניתן דעתנו שלא לקלקל ולהחריב, כי אין מי שיתקן אחרינו. ובגן העדן כל עץ נחמד וטוב למאכל. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

   ואם נגורש מגן עדן. להט החרב המתהפכת שומרת עבורנו את הדרך אל עץ החיים שלא נתעה.

 

אובדת ונמצאת האהבה לקרובים.

שבה ואבדה האהבה.

ושוב עבדתי למוצאה.

מצאתיה!

כהוגן נבהלתי כשאיבדתיה.

לא ידעתי אם אמצא, ואם אמצא האדע?

האמנתי, יגעתי ומצאתי,

עכשיו אאמין.

 

...ושוב איבדתי,

"השבוע...כבר שלוש פעמים,

נו באמת, מפוזר שכמותך,

אתה מתמוטט, מאבד תומתך!"

כך כעסו הקרובים בחיבה!

ואני ידעתי מה כבר בא.

 

פעם, באמצע החיפוש שקעתי עמוק.

אימי הזקנה טענה "החיפוש הוא האהבה."

 

בדרך כמעט שיטתית,

ממרום עד לשורש בתחתית:

איבדתי עד מצוא,

אהבתי עד לאובדן.

אני המחפש החושש.

עייפתי, כדי להתאושש.

 

 

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

עשת, י. (2007). עבודת האהבה.. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1087

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מאיר לאורמאיר לאור27/12/2007

מזכיר לי. יש במקורות הרבה מקורות שמזכירים בסמיכות כלה ומת "למשל במסכת פאה "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן...הכנסת כלה ולווית המת" "או מבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה ולויית המת" ( ויש עוד צריך לעשות חיפוש באיזה מאגר כרגע אני לא זוכר) חשבתי על דרך הדרש שיש "זוג כזה" הכלה והמת והוא אולי החתן שעליו כבר אמרו "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חיים".
אולי רומז למשהו בתוכינו שמתחיל לחיות רק כשיש לנו אהבה. אולי יש כאן הבדל בין התהליך שגברים ונשים עוברים בדרך לאהבה.(יש על זה חומר? יששכר)
(זה מזכיר לי קצת את הקטע של גרינצוויג )

יששכר עשתיששכר עשת27/2/2007

תגובה שקיבלתי משבולת. 1. האם אתה חושב שהחיפוש ועבודת האהבה צריכים להתקיים בתוך הקשר הזוגי הבלעדי החוקי?  או שדוקא מחוצה לו, ואין כוונתי, להפקרות, אלא לקבלה ונתינה של אהבה /מגע/ אינטימיות ב"אחרות" רחבה יותר. יופי של הארה. זה כמובן בכל קשר. אני אומר לנערים ונערות בני 13 אם אתם מחפשים קשר, אין קשר סתם, יש רק קשר רציני שיוביל אולי לחתונה. רק ברצינות מתוך כבוד לאדם ולא חיפצון האחר. וגם לא למהר ליחסי מין. יש להבשיל לתוכם במשך הרבה שנים.
2. אני מוצאת שהציפייה לקבל הכל בקשר הזוגי היא אשלייתית, ואולי בכלל זו אשלייה... עצם קיומה של אשליה כזו בכלל.. (משהו נרציסטי) נכון אי אפשר לקבל הכל מאחד. אבל יש את הנאמנות ואת האפשרות לקבל רשות לקבל גם מבחוץ ובכך להזין את הקשר. זה חלק ממהות הקשר והאמון.
3. אבל גם התורה העמידה שלושה בסיסים לקיום הזוגיות: שארה , כסותה, עונתה... ובכך העמידה  את הצרכים על בסיס חוקי/נורמטיבי שאינו תלוי בגחמותיו או גחמותיה של אישה/גבר זה או אחר. אני שואלת: ומה אם אחד או יותר מאלו לא מתקיימים ? על כך אענה בקרוב בעזרת השם במאמר מורכב יותר שאני כותב. לעניות דעתי יש 10 נושאים שחלקם לפחות צריכים להתקיים ועל השאר אפשר לוותר וכל הזמן לעבוד להגיע לעוד ועוד סיפוקים בזוגיות.
4. הרי מדובר בחווייה של סבל קיומי.. לא כך? סבל קיומי שיוצא שכרו בהפסדו.
5. ואז עבודת האהבה ..קשה.. עזה כמות האהבה...
6. ניסיתי לפרש את "עבודת האהבה" ו"חיפוש האהבה", כחובה קיומית יומיומית.. לא משהו שבגדר המלצה בלבד.. כפי שניתן אולי להבין משירך כפי שעבודת האל, כרוכה בהתמסרות ל"אחר" סמבולי, שאינו בהכרח מספק, ובכ"ז האדם המאמין ממשיך לחפשו, לקרוא לו מתוך עומק נשמתו מידי יום..כך גם אולי צריכה להתקיים עבודת האהבה בזוגיות ובכלל. בזוגיות ובמשפחתיות אולי יש לכך משנה תוקף, כי אז האדם אינו רק לעצמו.. הוא מתחבר לשלמות גדולה יותר... עבודת האהבה היא לא מטרה בפני עצמה אלא כלי לעבודת השם, הכל לשם שמיים, הכל כלים להבטיח לי לקיים את יעודי. ואם אני רגוע ושקט במשפחה אני פנוי ליעודי. והבונוסים שיש מדי פעם, שמחה, אושר, מחזקים את ידי.
7. אני מוצאת עצמי "מתפלספת" על הנושא ומרקיעה לשחקים.. אך ידוע לי שהתהליך הממשי, כרוך במאמץ נפשי, פיזי ואף בסבל. יש כאן שיחה אמיתית מעשית ביותר ולא התפלספות
המון תודה לשבלת על העומקים שהבאת אותי. אני נוצר את דברייך.
חג שמח
יששכר
 

יששכר עשתיששכר עשת26/2/2007

לאחת העם. מה עם רגעי הילדותיות במשולב עם חברות וכבוד לאחר והקשבה לצרכיו?
אני אומר זאת כסבא שיכול לשבת עם נכדי על הריצפה ולהטיס מכוניות. אני אומר זאת כאחד שעד לא מזמן השתולל כילד על מגרש הטניס. אני אומר זאת כאחד שמפלגי ביצירת פירושים דמיוניים לכיתבי הקודש.
תנסי
יששכר
 
 

יששכר עשתיששכר עשת26/2/2007

הסיכון באהבה. למיקי שלום
אני מרגיש כמוך ועוד דבר נוסף. יש בהתאהבות סיכון שרק עם יכולתך להיות חבר של הנאהב תוכל להבטיח במידה גדולה יותר של הסתברות שהקשר ביניכם ימשך. אהבה ללא חברות ממילא תיבול.
יששכר

יששכר עשתיששכר עשת26/2/2007

אכן כך, הוא לקח את הרמב"ם ותרגם את הענין עם הראיה לאהבה..

אחת העםאחת העם14/2/2007

רמי דיצני?. מעניין.
זה נשמע בדיוק כמו הרמב"ם.

אחת העםאחת העם14/2/2007

ליששכר. כתבת לי:
"אם עלי לבחור בין אשליית הכל ציני ואגואיסטי לבין אשליית הנאיבית והילדותית...."
לא, זאת אינה הברירה שהצעתי לך.
לזנוח את האשליה  הנאיבית והילדותית? כן.
לשמור על צלם אנוש, לכבד את הזולת, לאהוב ולהבין שהמקור לאהבה הוא בצרכים שלנו - זה גם כן.
יום טוב

יששכר עשתיששכר עשת10/2/2007

מנהג האהבה על בוריה. לדר מיקי אשכר שלום רב
תודה לך על המילים החמות והמחשובת הנוספות בעיקר על האהבה ככוח גדילה.
פעם קראתי שיר של רמי דיצני על מנהג האהבה על בוריה. הוא השתמש בטכסט של הרמב"ם ויצא לו שיר מקסים. אביא את חלקו כאן.
מנהג האהבה על בוריה/ רמי דיצני.
הרוצה לשמר את חוש האהבה,
צריך לדעת התנועות הנפשיות היסודיות ולהיזהר בהן,
כמו השמחה והתשוקה והכעס והקנאה והבדידות הקשה
והעשנים והלחות שבגוף...
 
וצריך שהאוהב יהיה בשמחה הממוצעת,
כי ברוב תאווה תצא החמימות לשטח הגוף, ויותך החום הטבעי,
ויתקרר לב האהבה פתאום,
וימות בלא עתו בפתע.
 
מי שבא לאהבה, צריך שיזהר בחוש האהבה.
כמו אותו אדם שחפץ להיכנס ממקום חשוך למקום אור,
שלא יבוא בחיפזון בפעם אחת...
כי התמורה מחושך לאור בלי הממוצע,,
מזיק לראייה מאד.

שבוע טוב
יששכר

 

דר' מיקי אשכרדר' מיקי אשכר8/2/2007

אהבה היא הכוח המניע שמאפשר גדילה [ל"ת]. "אהבה היא מילה יפה" כדברי השיר וגלומים בה תחושות שאליהן מתאווה האדם כל חייו, אם תהה זו אהבה שהדהודה ב"אחר" יהיה כמו שיר חדש-לא מוכר אך לא צורם יהא זה "מזמין" להתנסות , לטעום... אבל גם מבהיל ומאיים.
 קראתי את התגובות המעניינות בהן היה מן האופטימי והנאיבי מלא החיים שמושר כמו שיר חדש, אך גם המבוהל המאויים והפסימי שמספר כי הכל בעצם נעשה כדי לספק את הפרט  ואין אהבה אמיתית וכנה ל"אחר" וכשאהבה מתקיימת היא באה כדי לספק את הצרכים של האוהב בלבד וחשוב שנקשיב גם לקולות האלה...
האהבה, היא חלק ממהות קיומיינו, אין לו לאדם חיים של ממש אם אין הוא מעניק - מקבל אהבה.
 אם נותן אהבה, עושה הוא אהבה עצמית שמאפשרת הרחבת גבולות הגוף והנשמה למקומות גבוהים, לומד את מלאכת האהבה על פי מגדרים של ה"אחר", מרגיש שלם, פנוי, קשוב, נהנה מקרבה,  ועושה דרך משמעותית בלמידה על עצמו, מתמלא ו...
ג- ד- ל
 הוא מקרב את כולנו ל"גאולה" של אמת,  של אהבת כל הברואים באשר הם, ברדיפה אחר חסד, שלום ונתינה.
 לאלה שבאים עם עולם חוויות אחר - אתם מזכירים לי שעוד רבה הדרך... ואסור לי להיות שאננה, שאני צריכה להודות על קיומה של כל האהבה בחיי ולא לראות בה מובן מאליו.
לאלה שהאהבה תפגוש אותם שישכילו לראותה ויתנו לה זמן ומקום... 
יגעת ...ככה- תמצא... ואז בטוח- ת א מ י ן!
 

דנידני8/2/2007

לא, אינני מטפל. בהצלחה.

יששכר עשתיששכר עשת7/2/2007

לאחת העם תמימות וציניות. לאחת העם שלום רב
אכן מילים כדורבנות שמעוררות אותי להגיב.
אכן אפשר לראות את העולם כפי שאת רואה אותו. ואין ספק שיש גם יסודות נכונים במה שאת מציינת, אבל.... הדאגה לסיפוק צרכי היא רק חלק מהסיפור. היטיב לבטא זאת הלל הזקן. בשלושת חלקי מאמרו. א. אם אין אני לי מי לי: עלי לדאוג לעצמי, זהו ציויי. ב. וכשאני לעצמי מה אני: אבל לא מספיק לדאוג לעצמי. ג. ואם לא עכשיו אימתי: כלומר כאן ועכשיו.
אם עלי לבחור בין אליית הכל ציני ואגואיסטי לבין אשליית הנאיבית והילדותית. בין שתי האשליות אני בוחר בנאיביות.  היא משפיעה טוב על העולם ומעצבת סביב מגעים נעימים ומאפשרים לקוות לטוב מתוך נסיון עכשיוי של טוב.
זוהי הבגרות והאחריות עבורי. האומץ להכיר באפשרות שאפשר ליצור במו ידי את הטוב.
לא אוכל לקבל את המלצתך הנחרץ תתבגר כבר באופן שאת מגדירה התבגרות.
יום טוב
יששכר

תמי גנדלמןתמי גנדלמן7/2/2007

דני, איזה יופי. איך אתה מבין את לוינס. הוא כותב הרי כל כך מסובך, ומעטים האנשים שפגשתי שיודעים להבין את דבריו ולהסבירם בצורה כל כך ברורה ויפה. העתקתי לי את דבריך, המון תודה!
ודבריך מתחברים לי עם ישיבת צוות טיפולי בה השתתפתי וסטודנט לטיפול באומנות הציג מקרה של טיפול בנער המאובחן כסובל מתסמונת אספרגר. במהלך הדיון, הסטודנט הרבה להשתמש במילה- בועות של נורמליות, כאילו כשטיפל בנער היו פעמים בהם הרגיש שהנער "נורמלי", ורוב הזמן הרגיש זרות, נפרדות וחוסר חיבור. אני חשבתי כמה קשה לנו כבני אדם להפגש עם אחרים השונים מאיתנו, שכן השונות מאיימת עלינו אם איננו מצליחים לזהות את עצמינו בתוכה. ודווקא אנשים עם תסמונות אוטיסטיות למינהם, המפגינים בעצם שונותם את הצורך שלהם ב "הנני" שלנו, בלי שנבין אותם אפילו, בלי שנרגיש כמוהם ולו לרגע אחד- אותם אנשים בעיני הם נשמות גבוהות ש"התנדבו" להוולד לתוך תסמונות ביולוגיות מוזרות כדי לאמן אותנו לוותר על עצמינו ולהציע את עצמינו, בהתמסרות מוחלטת, לטובתם.
יש ב"הנני" הזה התמסרות עצומה, מתן אמון מלא באחר ובתפקידי ובאחריותי כלפיו. אני לא חושב לרגע על טובתי האישית או על האינטרסים שלי. איני עוזר לאחר כדי לעזור בעקיפין לעצמי. אני מעמיד את עצמי לגמרי לשירותו. ובשביל כך לא מספיקה אהבת אדם, אלא צריכה להיות גם אמונה באלוהים, ובהשגחה פרטית, ששלח לי את אותו אדם לצורך גילוי הסובלנות שבי ויכולתי להתמסר. לפעמים נדמה לי שאותם מטופלים ואנשים שונים שאיתם אני נפגשת בדרכי המקצועית והאישית, הם מלאכים שאלוהים שלח לי כדי לחלץ אותי מתוך בועת עצמי ולהרחיב את גבולותי. לפעמים נדמה לי שהם המטפלים האמיתיים, בעוד אני רק תלמידה צנועה שלהם, מנסה להגיע לרמת ההתפתחות הרוחנית הגבוהה יותר.
התבוננות כזאת של לוינס היא עמוקה, והמחוייבות האתית הנגזרת ממנה היא עצומה. יחד עם זאת, ברגע שמרפים משיקולי הדעת, הכדאיות, הגבולות, המקובלות וכו' ופשוט מתמסרים לאחרות של הזולת, פתאום מרגישים איזו התעלות כזאת, ממש התגלות.
יום טוב,
תמי.

מחפשת מטפל/תמחפשת מטפל/ת6/2/2007

דני, האם אתה מטפל? תודה..

דנידני6/2/2007

תמי, דברייך חיממו את ליבי. קלעת בול! כל מה שכתבתי זה לוינס. ה"הנני" של לוינס פירושו שהאני אינו יש ביולוגי, סציולוגי אלא הוא יחס לאחר, זיקה לאחר. האני צריך לגלות מעצמו (בשווא) כדי לגלות את עצמו (בקמץ)-זהו ה"הנני". הזיקה לאחר היא האני האנושי. למרות הדמיון שיש בין בני אדם המעניין דווקא הוא השוני. בזולת ישנה אחרות ועלי לשמור על אותה אחרות. הסכנה היא שהאדם נוטה להפוך את השונה או האחר לדומה. מכיוון שאותה אחרות מפריעה לו. לוינס מלמד אותנו ליצור זיקה עם אותה אחרות ואותה זיקה היא האנושיות. זוהי פילוסופיה הבנויה על ההבדל, השוני ועל האחרות בניגוד לפילוסופיה המערבית הבנויה על הזהה.
דני 

אחת העםאחת העם6/2/2007

תגידו, אתם אמיתיים?. מאיזה סרט יצאתם?
אהבה לסיפוק צרכי האחר... נו, באמת!
מה, אנחנו ישו הנוצרי?
אפילו אהבת אם אינה כזאת, ואפילו אם היא מוכנה להקריב את חייה למען הצאצא - היא עושה זאת למען סיפוק הצרכים שלה!
תתפכחו מהאשליות הנאיביות והילדותיות שלכם ותתבגרו כבר.

תמי גנדלמןתמי גנדלמן6/2/2007

דני, איזה דברים נפלאים אתה כותב. ממש מתחשק לי להמשיך את הדיון הזה איתך, להתקרב ולהכיר אותך יותר. מה שאתה כותב מזכיר לי את ה"הנני" של לוינס, ואולי של אברהם אבינו. אדם פונה לזולתו, וזולתו פונה אליו, באחריות המקסימלית לעזרה והתייחסות, שם את עצמו לגמרי בצד ואומר לו- "הנני". הפתיחות יש בה משהו שלפעמים מעורר אי נוחות בזולת, כביכול חודר את מעטפת ההגנות במיידיות של המענה ובכנות שבו. ואף על פי כן, יש משהו בפתיחות הזאת שחוצה מחסומים, מאפשר להכיר יותר מקרוב, את עצמינו ואת זולתינו. והיות ובני האדם הם יצורים כל כך דומים, המופעלים על ידי אותם עקרונות, ברגע שאנחנו מתקרבים להביטים שונים באחר- אנחנו מתקרבים גם כך אל עצמינו.
אם אתה מעוניין להעמיק את ההיכרות גם באופן יותר אישי, אשמח- ARAVAGEֲNETVISION.NET.IL
יום מצויין,
תמי.

דנידני5/2/2007

תודה על התגובה החמה ועוד הערה. תודה על התגובה החמה והמעודדת.
תגובתך שינתה לי את מצב הרוח. ושוב רציתי לחיות, לפעול. התייחסות נותנת כל כך הרבה כוח. מורה שפשוט תתייחס לתלמיד המפריע לה תפתור כל כך הרבה בעיות ותמנע כל כך הרבה צריכת כדורים מיותרים. לאהבה יש כל כך הרבה כוח. לפי רוזנצוויג אהבה היא ההתגלות האלוהית. בהתגלות האדם מרגיש כי האל אוהב אותו בייחודייותו. בשמו הפרטי. אותו אדם נאהב מרגיש את הציווי "אהבת לרעך כמוך".
הפתיחות לאחר היא דבר היוצא מגדר הרגיל ex-traordiner. לך לך מארצך... על האדם לצאת מכל המוכר וללכת לכיוון האחר. מבלי לחשוב על תמורה. היציאה לכיוון האחר יש בה מהשבר, מהזעזוע, מהטראומה ללא הפרעה נפשית. ללכת לכיוון הצו האינסופי, הצו שלעולם לא יתמלא, אלא ככל שאנו מתקרבים אליו כך התשוקה גוברת, כלומר אין כאן סיפוק צרכים. זהו צורך שיש בנו הקיים לאחר שסיפקנו כבר את כל צרכינו. לעיתים קרובות מבינים את הפתיחות לאחר ללא מספיק פתיחות. בפתיחות לאחר יש את קדימות האחר לעצמי את קדימות הצו ואהבת לחשבון האישי
דני
 

יששכר עשתיששכר עשת4/2/2007

קראתי התרגשתי עיני דמעו בגלל ענין אישי של אחת מבנותי. ישר כוח א.פ..

יששכר עשתיששכר עשת4/2/2007

מתוק תקן הנתק. הי תמי
עוד המשך שלך.
נותק תוקן מתוק
תקן הנתק וצעד אחד אחורה מנ' למ' והנה המתיקות.
אואוווו
יששכר

א.פא.פ4/2/2007

בין אדם לחברו:רשב''י. רשב''י עסק לא רק בעניני המדינה אלא גם בדברים
קטנים יותר, כשכנת שלום בין אדם לחברו בין איש לאשתו.
הספור: דבר זה היה חשוב לו מאוד וזאת נראה מהסיפור הבא:
מעשה באיש ואישתו שגרו 10 שנים בצידין ולא היו להם ילדים.
באו הזוג לפני רשב''י ואמרו לו:
''אין לנו ילדים ולכן אין לנו ברירה ואנו צרכים להתגרש.''
רשב''י לא רצה שיתגרשו ולכן אמר להם:
''כמו שהתחתנתם ועשיתם מסבה גדולה כך גם כשתתגרשו
תעשו מסיבה גדולה!''.
שמעו הזוג לרב ועשו מסיבת גירושין גדולה במאחל ובמשתה.
השקתה האישה את בעלה בהרבה ''ן עד שהשתכר והיה לו מצב רוח טוב,
ואז אמר לה:קחי איתך לבית אביך את החפץ הכי טוב שיש לי בבית!''
מה עשתה? חיכתה עד שירדם ואמרה לעבדיה:
''קחו אותו לבית אבי''.
כשהתעורר שאל אותה:''היכן אני?''
ענתה לו:''בית אבי''.
אמר לה:''מה אני עושה פה?''
אמרה לו:''הרי כך אמרת לי- קחי את החפץ הכי טוב שיש לי בבית,
ואתה הדבר הכי טוב שיש לי בבית!''

תמי גנדלמןתמי גנדלמן4/2/2007

במקום להשלים עם הנתק- נתקן.... יששכר ויובל
כמה נפלאה היא השפה העברית, שנותנת לנו כל כך הרבה משמעות, בעצם האותיות והמילים...
הנה למשל המרחב שבין הניתוק לתיקון, הרי נתק הוא אותו שורש של תקן, ובמקום לקבל את הנתק כעובדה קיימת וסופית, אפשר לאמר לא ננתק, נתקן...
בסך הכל עוד אות אחת למילה נתק, עוד נון סופית אחת קטנה. ויש לנו תיקון, וניתן לחדש את הקשר, שלא יהיה שקר אלא קשר אמיתי חם ומשמעותי.
ואין מתוק מקשר שתוקן, שעבר ניתוק ותיקון, ואין חזקים מאנשים שלא מוותרים על עצמם ועם הקשר שלהם עם אחרים, גם אם נפגעו מהם או פגעו בהם, ואין אופטימית מתפיסה שלא משנה מה, תמיד ניתן לתקן...
שבוע טוב
תמי.

יששכר עשתיששכר עשת4/2/2007

לכל הכותבים: אורו עיני. לכל הכותבים השלום והברכה
איזה עושר!
יששכר

יששכר עשתיששכר עשת4/2/2007

לאהוב למרות... מניתוק לתיקון. הי יובל
האם שמת לב למרחב הנפלא שנוצר בין הניתוק לתיקון. כל כך יפה יצאו הקטבים הללו.
עכשיו מה שכתבתי התרחב עוד.
שבוע טוב ותודה
יששכר

יששכר עשתיששכר עשת4/2/2007

אהבה שלא חוזרת לאני. הי דני
פתחת כאן פתח לעולם נורא הוד של הבחירה בחיים. יש באמת רגע שבו אדם בוחר במעשה המסכן את חייו והוא עלול להקריב את היקר מכל את החיים למען האחר. זהו החייל בשדה הקרב. זהו התורם כלייה לאחיו, זוהי האם המצילה את ילדה מתחת לגלגלי המכונית, אלו הורים הנותנים את כל הונם להציל את ילדם.
במותם לא תשוב האהבה אליהם, אלא היא תשוט הלאה אל מרחבי החיים ותעניק לאחרים את היכולת לשים לב מעט יותר לאחרים. 
אני מרגיש זאת חזק מאד כשאני עובד עם משפחות שכולות.
פתחת ענין מדהים דני. ברשותך אשתמש בו בעבודתי עם משפחות שכולות.
תודה רבה ושבוע טוב
יששכר 

יששכר עשתיששכר עשת4/2/2007

חיפוש העצמי בחוץ. הי עדה
אהבתי את החיבור שהבאת ללווינס. את הרעיון שלא רק האהבה הולכת לאיבוד אלא בעצם אנו הולכים לאיבוד. או נמצאים במצב של אובדן.
חיפוש משמעו אמונה שנמצא. אחרת לא היינו יוצאים למסע החיפוש.
ומה שנמצא מצוי לא בתוכנו אלא בעולם מחוצה לנו. שם בחוץ, באחרות נמצא את האבידה אותה נשיב אלינו לעוד שלב בצמיחה האישית.
זהו מסר על פי מה שאני מבין מלווינס למשל לצעירים היוצאים למסע חיפוש עצמי.
חפשו בעולם החיצוני, חפשו באחרות, התחברו החוצה ומשם פנימה.
תודה עדה על העידוד, יש רגעים שהוא חשוב כל כך.
שבוע טוב
יששכר
 

יששכר עשתיששכר עשת4/2/2007

הדדיות. הי גילה
אין ספק שמדובר בהדדיות. עבורי היא השיחה שיש בה מחוייבות ולא רק רצון לנתינה וקבלה, הקשבה ומסירה. כפי שכתבתי "הזוגיות היא המחויבות... למגעים... שיוצרים שותפות... כדרך חיים ודרך להעמקת "סוד השיח"
תודה לך גילה על ההדגשה החשובה מעין כמוה.
שבוע טוב
יששכר

יובל דוריובל דור1/2/2007

קשר או שקר. תודה לך על המסר של "לאהוב למרות ולא בגלל..." של בחירת לב לנוע מ-שקר הניתוק לתיקון. זו התשובה הנובעת מפריצת מחסום האדישות והמוכנות לכאוב את אובדן האהבה ואז החיפוש מחוסר הויתור על הקשר.

דנידני31/1/2007

האם צדובר בשני סוגי אהבה?. לפי דעתי אין כאן שני סוגי אהבה אלא אחד: בשני המקרים התכלית הוא האני. במקרה הראשון זה נאמר במפורש ובשני במרומז. אבל בשני המקרים המעגל נסגר אצלי. אולי ישנה אהבה שאינה חוזרת לאני? האם השורש השני של האהבה היא המוכנות למות למען האחר? כאן אין אפשרות שהגלגל יסגר אצלי. רק אפשרות זו פותחת לנו את הקשר לאחרות. אולם כאשר אנו רואים בשני את מי שמשלים אותנו אנו עדיין בתוך המעגל של האני-עדיין לא פתחנו את הצוהר לאחר

עדהעדה31/1/2007

מה זו אהבה?. כמובן שהתחברתי לדבריך...וחשיבות הבירור הזה  דווקא בימינו הוא חשוב והכרחי לאין שיעור. כלומר, בימים שבהם טלנובלות מגוכחות וסרטים הוליוודיים מכתיבים לאנושות מה זו אהבה...האדם בהחלט מוצא עצמו בכזו תסבוכת של כוחות עיוורים, כמו שלווינס אומר, או אולי מאבד את עצמו ולכן כה רבים כמהים או ממש בפועל יוצאים למסע של השבת אבדה...נפשם, ולכן כל כך חשוב להסב תשומת הלב הנכונה אל האחר ומה 'נדרש' ממני כתוצאה מהמפגש הזה ולצאת מעט או אולי הרבה ממצב תודעתי של אגו ושל כוחי ועוצם ידי...
תודה רבה והמשך והצלח בפועלך החשוב
עדה
 

גילהגילה31/1/2007

לאבד אהבה מעודף נתינה. אהבתי את דבריך, דוקא כי אין בהם בהירות.
מה עם אהבה המתפרצת למען האחר ומנגד הוא כציר ניצב על עומדו ורק לוקח?
אם אין הדדיות, כמה שתהא נתינה אמיתית, זה לא עובד

יששכר עשתיששכר עשת16/1/2007

למאיר תודה גדולה וגם האהבה כדרך להתמודדות עם המוות.. הי מאיר
תודה גדולה לך על שחשפת בפני מקורות חשובים אלו. כבר הגעתי אליהם והעמקתי בהם. אור נוסף נשפך על דברי.
אולי תפתח את הדיון בפורום "פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית"
ועוד ענין עקבות פרנץ רוזנצוויג



הוא והיא עומדים תחת החופה. היא בבגדי לבן והוא בתכריכיו. ברגע התאחדותם, אהבתם קוראת תגר על המוות הבלתי נמנע באמצעות המימוש שרוחם תתממש בעיצוב משותף של ילדיהם, ויצירות משותפות אחרות שיצרו, תוך כדי דו שיח עם היצירות עצמן.
יוםטוב
יששכר

מאיר לאורמאיר לאור15/1/2007

מדרגות באהבה. מעניין לראות בהקשר זה את הרמב"ם בפרושו ל"קנה לך חבר" המצטט את אריסטו וכותב "האהוב אחד הוא והאוהבים ג' מינים אוהב תועלת אוהב מנוחה ואוהב מעלה אוהב תועלת כאהבת שני השותפים...
אוהב מנוחה הוא ב' מינים אוהב הנאה ואוהב ביטחון אוהב הנאה הוא כאהבת הזכרים את הנקבות
אוהב ביטחון הוא שיהיה לאדם אוהב תבטח נפשו בו לא ישמר ממנו לא בדיבור ולא במעשה ויודיעהו כל ענייניו הטוב מהם והמגונה במלתי שירא ממנו שישגהו בכל זה חיסרון ...
ואוהב מעלה הוא שיהיה תאות שניהם וכונתם אחד והוא הטוב ... "
וגם על אהבת דוד יוינתן כתב המלבי"ם (ר' מאיר ליבוש- המאה ה19 אירופה) "לא אהבת הערב והמועיל רק אהבת הטוב את הטוב.  
 

יששכר עשתיששכר עשת13/1/2007

אהבה עצמית ואהבת האחר. הי תמי
תודה על התגובה.
בול!
ממש זה אחד העיקרים.
זו גם בדיוק הצרה של אוהבים רבים כל כך שבעצם הם אוהבי עצמם וכל כך שקועים בעצמם עד שכאשר הם מתעוררים, הם מגלים מאוחר מדי שהבחירה שלהם היא ממש לא מה שהם התכוונו שתהיה.
שבוע טוב של אהבת האחר
יששכר
 
 
 

תמי גנדלמןתמי גנדלמן13/1/2007

אהבתי את ההרהורים יששכר,. יפה האבחנה בין אהבה של סיפוק צרכי העצמי לעומת האהבה שמטרתה סיפוק צרכי הזולת, על ההתפתחות שהיא מביאה לנו כיחידים בתוך זוגיות.
תודה על הדברים,
ושבוע טוב
תמי.