כניסת חברים
חזרה לקהילהרוני פרישוף , פסיכולוגית קליניתhttps://www.hebpsy.net/Roni
 רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית בתל אביב. מדריכה בטיפול נפשי. באתר ניתן למצוא כרטיס ביקור, "אני מאמין" מקצועי, מאמרים, קישורים ופורום בנושא פסיכולוגיה, טיפול נפשי ועניינים שבנפש.
שיחת נפש
רמת אבטחה: פתוח לכולם
   
הודעה מקורית:
מאת:קרןתאריך:17/1/2007 12:09

נושא:

"היה או לא היה"
תוכן:רוני יקרה,



קודם כל, רציתי להגיד תודה על התשובה המפורטת והמעניינת.

התשובה שלך גרמה לי לחשוב על הרבה דברים, ועלו לי עוד שאלות בעקבותיה...



כתבת ש"החייאת הזכרון מתרחשת על פי רוב בתוך הקשר עם המטפל/ת. כלומר, ברגשות וההתייחסויות המופיעים כלפיו". לא הבנתי את החלק הזה. אני מבינה את זה שהזיכרון יכול לעלות בעקבות החלשות ההגנות הרגילות, אבל אני לא רואה איך זה קשור לרגשות וההתייחסויות שעולות כלפי המטפלת. אני אשמח אם תוכלי להבהיר את הנקודה הזאת.



המטרה של הטיפול שלי לא הוגדרה כהיזכרות והחלמה. הגעתי לטיפול מכמה סיבות, שלא קישרתי ישירות לאותה "חוויית" ילדות. עכשיו, אחרי שנה של טיפול אינטנסיבי, אני רואה קשר ישיר בין אותן בעיות לאותו אירוע, אבל בתחילת הטיפול האירוע עוד היה מודחק עמוק מאוד, ולא זכרתי ממנו כמעט כלום.



גם היום, אני לא יכולה להגיד שאני זוכרת יותר מידי. כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, אין לי זיכרונות ויזואליים, ואני מניחה שזה מה שמסבך אותי בהתייחסות שלי לאותו אירוע. רוב הזמן, אני פשוט מרגישה מבולבלת. אני לא סגורה על ההגדרה הספציפית של מהו "פלשבק", אם הוא חייב להיות ויזואלי, כי אני חווה תגובות רגשיות ותחושתיות, שעל פניו באות משום מקום, לא קשורות לשום דבר שעובר עלי באותו זמן. למשל, אני יכולה לחטוף קוצר נשימה חזק, תחושה של מחנק ופחד, (מיותר לציין שאני בריאה לחלוטין, ואין לי אסתמה או בעיה רפואית אחרת שיכולה להסביר את זה) בלי קשר למקום ולסיטואציה שאני נמצאת בה. זה יכול לקרות בעקבות ריח מסויים, משהו שאני רואה, או פשוט "להפתיע" אותי, בלי שאני אבין מה עורר את התגובה הפיזית או הרגשית הזו. (לפעמים זה מאוד מלחיץ ולא נעים... נניח באמצע שיעור באוניברסיטה...)



התגובות האלה הגיעו עם הטיפול. מעולם לא חוויתי אותן לפני שהתחלתי את הטיפול.



אני רוצה לחזור רגע לשאלה של "היה או לא היה?". גם המטפלת שלי מאמינה בגישה שזה לא משנה אם זה היה או לא היה, מה שחשוב זה לעבד את החוויה ולהשתחרר מההשפעה השלילית שלה על החיים שלי. אבל לי קשה להניח לשאלה. זה נראה לי די מהותי, אם האירוע קרה או לא. אין לי שום כוונה לדבר או לדון באירוע הזה מחוץ לטיפול, אבל חשוב לי לדעת, בשבילי. קשה לי עם האי-ודאות. נראה לי מוזר לדבר על משהו, שאני לא בטוחה במה שקרה בו, ואם הוא קרה בכלל.



אני מכירה את המשפט שאומר שהתשובה נמצאת אצל המטופל ואצל המטופל בלבד (המטפלת שלי בדיוק אמרה לי את זה השבוע...). אני רוצה לקוות שיבוא יום ותבשיל בי הידיעה לגבי אמיתות הזיכרונות... עם כל הקושי שבדבר, לכל כיוון שזה יתגבש אליו.



ורק עוד שאלה אחת אחרונה... איך ניתן להשתמש בסוגסטיות בתהליך הריפוי? המטפל "מציע" למטופל "להרגיש בסדר" עם הטראומה? קראתי הסברים למה זה סוגסטיה, ותהיתי איך זה מתבטא בתהליך הטיפולי...



מקווה שלא העמסתי יותר מדי שאלות...



תודה על הזמן והסבלנות,



קרן

מתחם פרסום: שים/י לב: זהו מתחם ציבורי, הדברים שתכתוב/י יהיו חשופים לכל.
מאת:
*נא להקליד את המילה : בשדה הבא: (מנגנון זה נועד לחסום תגובות של תוכנות רובוטיות)
 
נושא:
תוכן ההודעה: