מאת: | גלי | תאריך: | 19/4/2007 08:19 |
נושא: | טיפול ארוך או מקרה חיים? | תוכן: | רוני נוה פרישוף שלום,
מזה מספר שבועות שאני מתלבטת מה לכתוב, כיצד לנסח את הדברים.
תחילה רוצה לספר שהיגעתי אל הפורום בעקבות קריאת הספר "פגישה טיפולית" מאת דבורה שרייבוים. עם תום הקריאה הקלדתי את שמו באתר של גוגל,על מנת לדעת יותר על הספר ועל הסופרת והיגעתי לאתר שלך בעקבות המלצה לקריאת הספר של אחת המשתתפות בפורום.
עוד רוצה לומר שמצאתי את הפורום מעניין ומעשיר. נושאים רבים בו נגעו בי.
למשל, מיהו מטפל טוב, הנושא של מטפל בחופשה, מתנות, תחומי התמחות, הצפה בטיפול, זכרונות טראומתים חשיפה בהדרכה ועוד.
כולם נגעו בי
.
ולשאלתי, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה כעשר שנים (כיום בת 37). כן, המון המון זמן. ועל זו שאלתי.
תחילה, 'טופלתי' ואני לא בטוחה שאני יכולה לקרוא לזה כך, כארבע שנים ע"י פסיכולוגית תעסוקתי. היכרתי אותה במרכז ליעוץ תעסוקתי ובעקבותיו היגעתי אליה מאוחר יותר כעשרה חודשים אחרי, לדבר על נושאים מהעבר שעלו במרכז ליעוץ, כלומר לא ליעוץ תעסוקתי בו היא מתמחה. היא הזמינה אותי לבוא אליה ולדבר איתה בביתה. כאמור, לפני כארבע שנים, הטיפול (ולא ברור לי איזה טיפול קיבלתי) הסתיים היות והיא יצאה לחופשת לידה. היא נתנה לי טלפון לפסיכולוגית קלינית ומאז (כשש שנים) אני אצלה בטיפול. ואין רואים את הסוף.
אני מרגישה שאני זקוקה עדיין לטיפול אולם לא מרגישה נוח עם הזמן הרב שאני מקבלת אותו..
ואני פונה אליך בנסיון לשמוע אדם מקצועי לגבי נושא זה של טיפול ארוך.
באתר פרסמו יום עיון לאנשי מקצוע בלבד שנגע בנושא. הם קראו לו אם איני טועה, מקרה חיים. האם זה נכון לומר שאני מקרה חיים או שזה רק כאשר הולכים לאותו הפסיכולוג 10 שנים ומעלה.
לא מצאתי על הנושא של אורך טיפול פסיכולוגי לא בספרים ולא באתרי אינטרנט.
מקווה שתוכלי לעזור לי בנושא זה
בברכה ובתודה מראש
גלי
נ.ב.
הנושא פתוח ומדובר עם הפסיכולוגית שלי,
לדעתה, אם אני מרגישה שאני זקוקה לטיפול, אז למה לא
ובכל זאת קשה לי עם זה
|
|