רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית בתל אביב. מדריכה בטיפול נפשי. באתר ניתן למצוא כרטיס ביקור, "אני מאמין" מקצועי, מאמרים, קישורים ופורום בנושא פסיכולוגיה, טיפול נפשי ועניינים שבנפש.
היום קרה לי מקרה מעניין ורצית לשאול אותך על זה. אשתי לקחה את בני בן השנתיים להסתפר וזה היה ארוע די טראומטי עבורה ועבורו. הוא ממש צרח ולא רצה להסתפר. בסוף היא הצליחה להרגיעה אותו אבל כאשר הוא ראה את הספר מטאטא את השער על הרצפה הוא שוב התחיל לבכות. כשהיא שאלה אותו מאוחר יותר למה הוא בכה הוא אמר שהוא פחד. זאת למרות שלפני כמה ימים הוא ראה אותי מסתפר ומאד התעניין בכל העניין. בכלל יש לו יחס מאד מיוחד לשיער ששונה מאד מהיחס של הילדים האחרים שלי. אני זוכר כיצד כשהוא היה די קטן הוא התחיל לבכות כאשר ידידה שלי עם שיער תלתלים מרשים התקרבה אליו. כמו כן אחד הדרכים שבה הוא מרגיע את עצמו הוא לשחק לאשתי בשיער, אבל הוא לא כל כך אוהב שאחרים נוגעים לו בשיער. עכשיו הוא מסופר קצוץ כדי למנוע עוד חוויות טראומטיות כאלה בעתיד הקרוב.
מעניין אותי אם יש ליחס הזה לשיער אצל ילדים איזה משמעות פסיכולוגית מעניינת.