את השבוע האחרון התחלנו במחשבה שהבחירות בפתח, והנה נדמה שהן נדחו ואולי יתקיימו סוף סוף במועדן. ובינתיים, עשן המדורות התפוגג, ובפתח ימי הקיץ הארוכים. שני מאמרים במוקד הסקירה השבוע, שניהם עוסקים בטיפול בחולי הנפש, מפרי עטה של תמי קויפמן. החדש יותר, ממוקד בטיפול ארוך הטווח ובשיקום חולי הנפש המחלימים. קויפמן מגייסת לשם כך את מעגלי החיים של המתמודדים, ודנה בחשיבות עבודת צוות רב מקצועי להצלחת השיקום. דיון מעמיק ונרחב במשמעות קיום המחלה אצל בן משפחה מובא במאמר קודם שלה, שמוצג במדור "בחירת העורכת". פרומי גוטליב ושניאור הופמן מציגים גישה טיפולית בהפרעות טורדניות-כפייתיות הנשענת על שלוש בסיסים: טיפול בהצפה, הכחדה הדרגתית, וקותרפיה דיאלקטית. גישת הקותרפיה הדיאלקטית הוצגה בעבר בספרם של הופמן ולאוב. ועוד משהו בעל איכויות טיפוליות, הצחוק, כפי שמוצג בסרטון שהועלה ל"שפיות זמנית". עמיה ליבליך מצאה בעיון בספרות תשובה לשאלה החמקמקה "מה עושה את הקבוצה מוצלחת". תוך קריאה בספרו של נתן שחם "רביעיית רוזנדורף" נתקלה במילה "היענות", על המשמעות הרגשית העמוקה שבה. ואילו אודט דמרי משתפת בשיר מפרי עטה, הנוגע גם הוא במילה, במשמעותה ובהעדרה.
מרקו מאואס מציע קריאה לאקאניאנית לסרטו של סטיב מקווין "בושה", המזמן התבוננות במיניות והתמכרות למיניות. סוגר את השבוע פרק מספרו החדש של אנטוני סטור על פרויד, באדיבות ההוצאה לאור.

"תמיד השארתי פתח לתקווה
אפילו כשכבתה האהבה
חלמתי על ימים יותר יפים
אפילו בלילות שינה טרופים." (מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודית רביץ)

בתחילת השבוע התבשרנו כי הבחירות לכנסת יוקדמו בשנה כמעט, וייערכו בסתו, בתהליך שנראה כי איש לא רוצה בו, ואיש אינו מסוגל לעצרו, בו זמנית. יונדב גרוס מציג מאמר הנוגע בסוגיה פוליטית-חוקית-אתית-מקצועית, ובוחן את שאלת ייחודיות העיסוק בפסיכולוגיה. יונדב מצביע על זיקה בין פסק דין בתחום ייחודיות העיסוק בעריכת הדין לפסיכולוגיה, ומציע נקודות למחשבה לכולנו. עם ההתקדמות בקידום הרפורמה בבריאות הנפש נושאים אלו צפויים להעסיק עוד את הקהילה המקצועית.
פרקים משני ספרים חדשים פורסמו השבוע. הראשון, רומן שכתב הפסיכיאטר והסופר אורי שוורצמן, מתרחש באפריקה, בכפר נידח, שגם בו, מסתבר, הפוליטיקה מושלת בכיפה. השני, מאת איתמר לוי, מבקר אמנות ופסיכואנליטיקאי, מציע התבוננות ייחודית במפגש שבין דימויים חזותיים ופסיכואנליזה. סקירת ספרה של הפסיכולוגית עמלה עינת, העוסק בהשלכות של ליקויי למידה על זוגיות והורות, מובא ע"י עמית פכלר בשפתו הבהירה. ולסיום, נגיעה בשיטות המחקר בפסיכולוגיה. ב"שפיות זמנית" התבשרנו על פרויקט ששם לעצמו מטרה לבחון תקפות ממצאי מחקרים באמצעות שחזורם.

"פתאום כמו פרח, צליל חדש, פתאום נברא
כי השירים חושפים, הנעורים חולפים.
כי השירים קורים פתאום." (מילים: עלי מוהר)

יום הזיכרון ויום העצמאות כבר מאחורינו, מה מתגלה לעינינו כשמתפזר עשן המנגלים? מאמרים רבים התפרסמו השבוע באתר, עם השיבה לימי החול לאחר רצף החגים. מירה אציל, פסיכולוגית קלינית ורפואית בכירה, משתפת אותנו בתפיסתה אודות החלמה וריפוי, והתפקיד של מילים, סיפורים ומשמעויות כמסייעים בהחלמה. ובמעבר אל הנפש, יואב יגאל עושה שימוש במטפורה מתחום הרפואה, וסוקר מהי לדעתו האנטומיה של הנפש, וחשיבותה לעבודה הפסיכואנליטית-טיפולית. דר' ניצה ירום מציעה כי המטפל זקוק ל"מצפן פנימי" בסבך התיאוריות והתביעות שמוצגות למטפלים. דיון בסיווג ובאבחנה של האישיות הנרקיסיסטית מגישה אורנה אפק, מתוך מחשבה על משמעויות הסיווג הזה לעבודה בקליניקה. כנס האביב השנתי של האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית ניסה לתת מענה לשאלת הטיפול והדרך בה הוא מתנהל, וסקירה של חלק מההרצאות שניתנו בו מובאת על ידי בלה סוסבסקי. כל אלו עומדים בצל הידיעה האקטואלית כי עיקרי הרפורמה בבריאות הנפש סוכמו בין נציגי משרד הבריאות וקופת חולים, ותחום הטיפול בארץ עתיד לעבור שינוי שכרגע אין להעריך את משמעותו המלאה.

כתמיד, גם לייצוג האמנותי היתה השבוע במה רחבה באתר. רות נצר שיתפה ב"שני שירי חלום" ובבלוג כתיבה יצירתית התפרסם גם שירה של חנה הופמן. מקבץ משיריה של רות גולן, מתוך ספרה החדש "ערוצים", עלה גם הוא השבוע לאתר. שבוע פורה ומוצלח לכם קוראים וכותבים כאחד.

"תמיד פחדתי להשתגע,
שהלב יקפא ויתרוקן.
אבל עכשיו כמו שאני יושב,
יש לי סיכוי להינצל אני חושב." (מילים ולחן: אביתר בנאי)

בין ימי הזיכרון לשואה ולגבורה, ויום הזיכרון לחללי צה"ל, מתכסה המדינה בדגלים ובפריחה הקצרה של האביב. ענבר לבקוביץ בוחנת את רווחתם הנפשית של ניצולי השואה לאור שתי פרספקטיבות: זאת המשערת פגיעות, וזאת הממוקדת בחוסן נפשי. פוסטים בעקבות יום השואה הועלו בבלוג של אסתי פלד, וב"שפיות זמנית" גם עמיה ליבליך כותבת על מציאות של פליטים, אך הפעם כאן, בישראל של ימינו. שני פרקים מספרים מתורגמים שראו אור לאחרונה: הראשון, תרגום לספרו החדש של בולאס, על הדחף האנושי לשאול שאלות, מלווה בתעתיקים של שעות טיפוליות המדגימים את שיטת הטיפול של בולאס, בין הבולטים מהפסיכואנליטקאים בני זמננו. הפרק שני מעביר אותנו אחורה בזמן, אל אבי הפסיכואנליזה, ומציעה תרגום מחודש לספרו מ-1919, "האלביתי". פרויד נוגע בסוגיות של החיים בצל טראומות בעולם המודרני. ארנון רולניק מציג מחזמר, העוסק בנושא שלכאורה קשה לשיר עליו - מחלת המאניה דפרסיה, ובמקרה זה, התגובה לאבל ושכול. ושמואל ברנשטיין מחבר את ימי העצב הללו לחג שקדם להם, פסח, ומתאר את תהליך היציאה ממצרים כתהליך חניכה לקראת התקומה כעם - לקראת יום העצמאות שיחול השבוע. נאחל לעצמנו שנהיה ראויים לגבורה ולרבים שנשאו אותנו עד לשנת ה64 לעצמאות.

"… זה הכל שאריות של החיים.
ולחיות את הרגע
להתחיל לאסוף את השברים" (מילים ולחן: עידן רייכל)

בין פריחת כליל החורש הסגול וריחות ההדרים עבר חלף לו חג החירות, חג האביב והיציאה אל הטבע. בסימן ימי טרום הפסח חני בירן משתפת את הקוראים ב"דברי ימי הניקיון".שני מאמרים עסקו בהיבטים של פסיכודיאגנוסטיקה ומבחנים: דורית נוי-שרב הציגה כיצד ניתן לעשות שימוש במבחנים ההשלכתיים, רורשאך וT.A.T. לשם הערכת מערכת יחסים זוגית. המאמר, שהתפרסם במקור בג'ורנאל Rorschachiana, מציג אינדקסים ודרכי העברה של מבחנים לצורך התמודדות עם שאלות הנוגעות לזוג ולמשפחה. דר' יוסף לוי מציג כיצד ניתן לעשות שימוש בכלי חדש יותר - MMPI2 לשם תכנון התערבויות טיפוליות, בדיקת התאמה לכניסה לטיפול, התאמת סגנון הטיפול, וזיהוי נושאים מרכזיים לטיפול. זווית מעניינת ורבת פנים על טיפול, והפעם בחולי נפש, מביא עמית פכלר בפוסט "מגלגלים את האבן". פרופ' גבי שפלר, שעוסק רבות בסוגיות אתיות בפסיכולוגיה, מביא דיון אתי על מקומם של טיפולי העצמה, שנועדו להעצים יכולות שונות (קוגנטיביות, פיזיות). שילי ורדימון מביאה ניתוח מעמיק ומרתק של הסרט "חייבים לדבר על קווין" שהוזכר גם בפוסט בעבר על ידי עמיה ליבליך. ועוד על יצירה - פוסט המוקדש לאדריאן ריץ', המשוררת וההוגה הפמיניסטית החשובה שהלכה לאחרונה לעולמה, מאת רות נצר. סוגר את הפרק הפורה הזה חנוך ירושלמי, שבוחן עד כמה הגישה הננקטת בהדרכה למטפל מאפשרת עבודה טיפולית בין סובייקטיבית. ניפרד באיחולי חזרה קלה ונעימה לשגרת "אחרי החגים"!

"בחורשת גנוסר,
נטפס על עץ תמר,
בארבל נגלגל
אבנים מראש ההר.

כי כאן האביב הוא בן יומיים" (מילים: נעמי שמר)