מקורות

ממש מעבר לדלת, מאפשרת 'גריינדר', יישומון ההיכרויות מבוסס-המיקום למצוא מין מזדמן ולרוב אנונימי. בסקר אפליקציות משנת 2018 שנערך בקרב 200,000 משתתפים היא דורגה כאפליקציה הפוגעת ביותר באושר. האפליקציה ממכרת ולדעת משתמשיה היא זו המונעת מהם קשר זוגי. רבים אף הסירו והתקינו אותה מחדש. האם האשם הוא בטכנולוגיה? בפוסט שכתב מנתח פרופ' גידי רובינשטיין את הנזקים האפשריים, לרבות ההתמכרות ומקומה של הפסיכותרפיה בגמילה. אמנם האפליקציה מתוכננת כמכונת מזל, אך הקושי למצוא קשר זוגי ולשמור עליו היה קיים עוד הרבה לפני הפיתוח הטכנולוגי הזה.

 

מהרושם הנוצר בתקשורת סטודנטים לרפואה, סטאז'רים ומתמחים סובלים מעומס הגורם להם לחצים נפשיים שהם תוצאה של תנאי הקבלה, תכנית הלימודים וההכשרה התובענית. ואולם, מסקירת מחקרים בתחום עולה שיעור גבוה מהממוצע באוכלוסייה של הפרעות נפשיות בקרב סטודנטים אלה טרם לימודיהם והן מחמירות כתוצאה מהכשרתם. הפרעות אלו כוללות דיכאון, חרדה, OCD, נזק עצמי והפרעות אכילה. ביסודם מאפיינים אישיותיים כמו פרפקציוניזם הנמצא קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות כמו גם התחרותיות, השאפתנות וההישגיות המאפיינות את החברה המערבית. שיטות הטיפול המוצעות כוללות טכניקות מן המזרח (בעיקר מיינדפולנס המתמקד בכאן ועכשיו), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול פסיכודינמי להבנת היחס ההורי שהוליד תכונות אלה והטיפול הממוקד באדם של קארל רוג'רס המדגיש את היחס החיובי הבלתי-מותנה של המטפל כחוויה מתקנת לאהבה-על-תנאי של ההורים. התופעה מוצגת כמקרה פרטי של חוליי החברה המערבית.

 

מעל 10,000 אפליקציות לבריאות הנפש פותחו בשנים האחרונות, שמיועדות לטפל בשלל הפרעות - מהתמכרות לסמים ואלכוהול, דרך דיכאון וחרדה, התנהגות כפייתית ועוד. אבל האם הגיע הזמן שהטלפון החכם יחליף את הטיפול הקונבנציונלי?

 

פרט למקרים בודדים, בהם ניתן להצביע בבירור על מוטציה גנטית, אנחנו מדברים לרוב על "העברה בין דורית" בתוך המשפחה ובאותה נשימה על אינטראקציה בין תורשה וסביבה. מחקר שנערך לאחרונה על תאומים זהים ולא זהים וילדיהם הסובלים מחרדה ומנוירוטיות מצביע על תרומה מובהקת של הגורמים הסביבתיים בהורות החרדתית, אשר לעומתה השפעת המטען הגנטי בטל בשישים. החרדה ההורית עצמה, ההסברים שנותנים ההורים לילדיהם נוכח גירויים ניטראליים או שליליים בצורה מתונה והתגובות החרדתיות של ההורים לחרדה שהם עצמם יוצרים בילדים הם גם המפתח למניעה.

 

קשר זוגי בין שני גברים טומן בחובו קונפליקט מובנה בין הצורך בביטחון לצורך בריגושים וגיוון. על פי מחקרים רבים בנושא, הממצאים מצביעים על עדיפות של קשרים מונוגמיים - אז למה בכל זאת נדמה שחצי מההומואים התפוסים מנהלים זוגיות פתוחה? פרופ' גידי רובינשטיין נכנס בעובי הקורה המונוגמית

 

תאמינו או לא, אבל ע', איש אקדמיה בכיר, כיום כבר בגמלאות, מעדיף ללכת לקולנוע, לתיאטרון, למופעי מחול ואפילו למסעדות יוקרה – לבדו! עוד כשהיה תלמיד בבי"ס יסודי והתבקש לכתוב חיבור, כתב משפט אחד בלבד. עדות כתובה לצורך המוגבל שלו בתקשורת עם הבריות. למה אנחנו תמיד חושבים שלהיות מוחצן זה יותר טוב, והאם להיות מופנם זו בהכרח בעיה חברתית שדורשת טיפול?

 

מאמר העומד על ההבדלים שבין הפרעת החרדה הטורדנית-כפייתית (OCD) האגו-דיסטונית, המפריעה לאדם ותגרום לו לפנות לטיפול ברוב המקרים, להפרעת האישיות הטורדנית-כפייתית (OCPD) האגו-סינטונית, שהאדם לא רק שלם אתה אלא לעיתים קרובות אף יהיה גאה בה, אך עימותים ביחסים בין-אישיים בעיקר בתרבויות שאינן מקדשות סדר ושמירה על הכללים והתלות של הסובלים מהפרעת אישיות זו בשיתוף הפעולה של הסביבה עלולים לגרום הפרעות כמו חרדה ודיכאון, אשר עשויות לגרום לאדם לחפש עזרה מקצועית.

 

ההבחנה המקובלת בין חרדה ודיכאון נעשית על ציר הזמן: האדם החרדתי חושש מפני מה שיתרחש בעתיד, בעוד האדם הדיכאוני משוכנע שאם היה רע בעבר, יהיה רע גם בעתיד. במאמר זה ננסה להקיף את קווי הדימיון והשוני בין שתי התופעות ולאפיין את השילוב שביניהן. מתח, חוסר מנוחה,קשיי ריכוז הנובעים מדאגה,פחד שדבר נורא עומד להתרחש ופחד לאבד שליטה הם, עפ"י DSM-V, אזורי החפיפה בין הפרעות חרדה ובין דיכאון. שילוב בין תרופות SSRI/SNRI וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול הבחירה הראשון ובחלוף המצב האקוטי ניתן להוסיף טיפול פסיכודינמי וטיפול עצמי תחזוקתי.

 

ביישנות היא סוג של אישיות המוכר לרובנו. כולנו חווינו ביישנות במידה זו או אחרת בעצמנו או שהכרנו אדם ביישן – קרוב משפחה או חבר. מכיוון שביישנות היא תכונה כל כך נפוצה, רוב האנשים לא מבינים עד כמה היא יכולה להגביל אדם. ישנן רמות שונות של ביישנות: ביישנות בצורתה הקיצונית מכונה פוביה חברתית והיא אחת הבעיות הנפשיות הנפוצות ביותר. אם עבור חלק מהאנשים ביישנות היא רק עוד סוג של אישיות עבור אחרים מדובר בקושי הפוגע בתפקוד היומיומי. למשל, מי שסובל מחרדה חברתית עלול לסרב להתנסות בחוויות חדשות, לדבר בטלפון, לקרוא או לשתות בפני זרים ולהימנע מלפתוח בשיחה עם אחרים. כיום ידוע שאדם אחד משמונה יפתח חרדה חברתית בעוצמה כזאת שכל מגע חברתי יתבטא אצלו בסימפטומים פיזיולוגיים של חרדה, דפיקות לב, הזעה, יובש בפה, קושי לדבר וצורך בלתי נשלט לברוח מהסיטואציה.

 

חרדה חברתית היא בעיה של יחסים בין אישיים. כבני אדם אנחנו זקוקים לקיומם של אחרים בחיינו ולקיום מערכות יחסים משמעותיות. אין עינוי קשה יותר מבדידות חברתית. רוב הסובלים מחרדה חברתית לא יתלוננו על “החרדה” והתחושות הפיזיות המלוות אותה, הכאב הוא על ההשלכות החברתיות שנגזרות מתחושת המתח. הכאב הוא על חיים שאינם נחיים עד תומם, על קושי למצוא בני זוג, על הבדידות הנוכחת: בלימודים או בעבודה. על כך שנראה שאחרים מוצאים אחד את השני בקלות, מתקדמים בקלות יותר בעבודה ועל התחושה שלמרות שאתה נמצא שם אף אחד לא יודע מי אתה. כל התלונות האלה נמצאות בשדה של יחסים בין אישיים: כיצד אנחנו מתנהגים בחברה, כיצד אנחנו מפרשים סיטואציות חברתיות, כיצד אחרים מגיבים להתנהגויות שלנו, מה אחרים באמת חושבים עלינו. כל אלו הם גם עניינה של קבוצת יחסים בין אישיים.

 

מה יש באלתור ואימפרוביזציה שכל כך נכון ופועל בצורה כל כך מדויקת על מי שמפחד מאנשים, מי שחושש להפעיל אחרים, לגעת במישהו אחר או להיפתח רגשית ואישית? מדוע אימפרוביזציה כל כך מתאימה לפיתוח תכונות הדרושות כדי להתגבר על קיפאון ושיתוק חברתי? למה תכונות ויכולות הנדרשות ומתפתחות באלתור מתקשרות בצורה כל כך מדויקת למי שמבקש לפתח כישורים בין אישיים, נינוחות חברתית וספונטניות ומדוע אימפרוביזציה היא כלי כל כך חיוני לאנשים הסובלים מחרדה חברתית.

 

עד עתה, הספרות המתחקה אחר החוויה הבית ספרית של נוער לסבי, הומוסקסואלי וביסקסואלי (להט"ב) בישראל ובמדינות מערביות אחרות התמקדה במידה ניכרת במצרף של גורמי סיכון, בעוד שגורמי חוסן פנימיים וחיצוניים המסייעים למתבגרים להט"בים להתמודד ביעילות עם בריונות הומופובית בין כותלי בית-הספר, זכו להתייחסות מחקרית מועטה בלבד. על-מנת לגשר על פער זה, החוקרים ערכו מחקר איכותני המתבסס על ראיונות עומק מובנים למחצה עם עשרים תלמידים הלומדים בחטיבה העליונה ומגדירים עצמם כלהט"בים. ממצאי המחקר והשלכותיו מדגישים את מרכזיותם של גורמי חוסן סביבתיים בחייהם של בני-נוער להט"ב. אלה אשר רגישים לצרכיו הייחודיים ומסייעים לו לפתח ולחזק מנגנוני התמודדות תוך-אישיים ובין-אישיים עם גילויי הומופוביה במרחב הבית-ספרי. המחקר נערך ע"י אייל בן עמי, ופרופ' רחל ארהרד, אשר מילאה את תפקיד ראש המגמה לייעוץ חינוכי בבית-ספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב וראשת היחידה למחקר ופיתוח בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי (שפ"י) במשרד החינוך. כיום מכהנת כיועצת נשיא האוניברסיטה לשוויון מגדרי ולמניעת הטרדות מיניות. המאמר בדפוס ועתיד לראות אור בכתב העת האקדמי אשר משמש כאכסניה מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת למחקר בתחום ההומוסקסואליות- Journal of Homosexuality