תאריך

מנחה

נושא המפגש

26.11

  10.12

  31.12

חגית אהרוני

פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית. שותפה בתרגום ובעריכהשל הספרים: מצבים אוטיסטיים אצל ילדים, מעובר לילד, הרצאות קליניות על קליין וביון וסזורה – תרגום מוער. פרסמה מאמרים בנושאים קליניים ותיאורטיים, מלמדת קורסים שעוסקים במפגש בין ספרות ופסיכואנליזה. מטפלת בקליניקה בתל אביב

מבע משולב

בסדרת המפגשים שנקיים אני מבקשת להציע מבט רב כיווני בין ספרות ופסיכואנליזה ושיטוט בין שתי מתודות אלו שמקיימות ביניהן יחסים עשירים ומורכבים. נקודת המוצא שלנו תהיה הטקסט הספרותי, וממנו נצא לתיאוריה הפסיכואנליטית ולדוגמאות קליניות. הקורס יתבסס על קריאה בכמה יצירות ספרות, הכרות עם מושגים בתורת הספרות ומפגש בין אלה לבין תיאוריות פסיכואנליטיות. אני מקווה שהפואטיקה, הרטוריקה והתכנים הספרותיים יעשירו ויעמיקו את ההבנה והחוויה הפסיכולוגית שלנו. יותר מכול אני מקווה שנמצא הנאה ועניין בקריאה עצמה, בחשיבה המשותפת ובשיחה.

14.1

 28.1

11.2

דר' אפי זיו(MSW, PhD),

אשת טיפול וחוקרת מגדר. בעלת קליניקה פרטית ומרצה בחוג ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב, שם היא מלמדת בין השאר את הקורס "כשפסיכואנליזה פוגשת מגדר". ד"ר זיו היא מומחית לטיפול בטראומה מינית, במגדר ובמיניות. בכתיבתה היא משלבת בין שדות השיח של תיאוריה ביקורתית, תיאוריה פמיניסטית וקווירית, ותיאוריה פסיכואנליטית התייחסותית.

דר' חנה פרוינד-שרתוק

: ראש המחלקה לאמנות ב"מנשר", מרצה לאמנות ותיאוריות ביקורתיות. עבודת הדוקטרט שכתבה במסגרת "המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות" באוניברסיטת ת"א, עסקה ב"מושג הפגיעה העצמית באמנות גוף רדיקלית".

התנגדות בפסיכואנליזה ובאמנות עכשווית: מפתולוגיזציה לפעולה דרך מלנכוליה                   המפגשים יבחנו את מורכבות הקשרים שבין שדה השיח הפסיכואנליטי לשיח על אמנות עכשווית אודות הרעיון של התנגדות. נציע התבוננות על המלנכוליה כמניפסטציה אפשרית להתנגדות מודעת ובלתי מודעת. נסקור את המעבר בשיח הפסיכואנליטי מדיון במלנכוליה כתצורה פתולוגית של אבל (Freud, 1917) להמשגות פוסט-סטרוקטורליסטיות פסיכואנליטיות (Butler,2005; Cheng, 2004; Han & Eng, 2004; Gentil, 2004),שרואות במלנכוליה תצורה של שימור הנפש בפני חוויות של דיכוי והכפפה. לבסוף נדון במשמעויות האפשריות של המשגות אלו לעיצובה של עמדה טיפולית ביחס להתנגדות בכלל ולמלנכוליה בפרט.במקביל, נבחן את היחס אל ההתנגדות בתיאוריה ביקורתית ובאמנות עכשווית דרך יצירות  של אמנים/ות כמו: סנטיאגו סיירה, מאיר גל, רונה ייפמן, טרייסי מופט, פאהד חלבי, גוסטב מצגר, כריסיטאן ינקובסקי ורבים/ות אחרים/ות. 

25.3

  8.4

  22.4

ד"ר יואל פרל

פסיכותרפיסט וד"ר לפילוסופיה המטפל בגישה פסיכו-דינאמית עם אוריינטציה פנומנולוגית אקזיסטנציאליסטית. כיום הוא מטפל במרכז לבריאות הנפש בהרצליה ובקליניקה פרטית בתל אביב. לאורך השנים לימד פילוסופיה ופסיכואנליזה באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, בית ברל, המכללה האקדמית בראשון לציון ובמכון תל אביב לפסיכואנליזה עכשווית.

בין אונטלוגיה ומרחב הביניים

בהרבה מובנים זה היה הרעיון הויניקוטייאני בדבר קיומו של מרחב חוויתי המתקיים בין המציאות הסובייקטיבית והמציאות האובייקטיבית, שסלל עבור השיח הפסיכואנליטי את הדרך להכיר בכך שהחוויה האנושית הינה אירוע החורג מקטגוריות של פנים וחוץ. הבנה עקרונית זו, בדבר מבנה החוויה האנושית, נוכחת גם במסגרת השיח הפנומנולוגי המבקש לחשוב את האדם באופן פרה-תמאטי, כלומר מבעד למכלול חוויותיו היומיומיות.

במסגרת סדרת המפגשים נתוודע ליסודות המחשבה של אדמונד הוסרל ומרטין היידגר ולמסגרת הרעיונית מבעדה מציעה הפנומנולוגיה להבין את החוויה האנושית. כמו כן נתעמק בשאלה מדוע מבנה החוויה האנושית מניח מראש מרחב שבו המציאות והפנטזיה נשזרות זו בזו.

6.5

 20.5

  3.6

ד"ר תמי פולק                                                  

עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת ומדריכה בקליניקה פרטית ובגנים לילדים אוטיסטיים. ערכה ספר בשם: אני לא זז, אל תזוזי! העוסק בעבודה הרב מקצועית באוריינטציה פסיכואנליטית המתנהלת בגנים. פרסמה מספר מאמרים בספרות המקצועית בארץ ובעולם. ד"ר לפילוסופיה. מתמחה במעמדו של הגוף בתיאוריה הפסיכואנליטית ובפילוסופיה הפנומנולוגית.

"מרחב" כמפגש של כמה נקודות מבט

בשלושת המפגשים שלרשותנו נתבונן במושג "מרחב" כהבניה פסיכואנליטית מרכזית לתיאור החוויה האנושית. נתמקד בתיאוריית יחסי-אובייקט המתארת את היחס סובייקט-עולם, היחס אני-זולת והיחס גוף-נפש כמגולמים במערך "ייצוגים נפשיים" שהוא התפתחותי במהותו. ממערך זה, הכולל את המרחב הפנימי ואת מרחב הביניים, נגזרות הן הסובייקטיביות החד פעמית, והן מאפיינים אוניברסאליים של הייצוגים ושל היחסים ביניהם. הניסיון הקליני מראה כי למודל זה שוליים של נוכחות והיעדר לא מיוצגים המאתגרים את עצם התפיסה הפסיכואנליטית של המרחב הנפשי כמרחב של ייצוגים. במהלך המפגשים נתבונן מפרספקטיבה תיאורטית וקלינית ביתרונותיו הייחודיים של מודל הייצוג הפסיכואנליטי, תוך בחינת מגבלותיו וחשיבות החריגה ממנו כמודל יחיד בחשיבה המטא-פסיכולוגית ובמפגש הקליני. יוצגו מודלים נוספים בעלי רלוונטיות קלינית הן מתחום הפילוסופיה הפנומנולוגית המציעה אלטרנטיבה אונטולוגית למודל הייצוג (לוינס, ובעיקר מרלו-פונטי) והן משדה האומנות הפלסטית (דונטלו, הולביין, פונטנה, הולצר, דושמפ) המגלמות אלטרנטיבות מגוונות לתפיסת מרחב.

17.6

24.6

ד"ר משה ברגשטיין:

עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט, מתמחה במכון הישראלי לפסיכואנליזה. פרסם מאמרים על אופרה ופסיכואנליזה ובנושאים קליניים. מורה ומדריך בתכניות לפסיכותרפיה באוניברסיטת ת"א, הלפב"א ומכון מגיד.

פסיכואנליזה ואופרה                                    במפגשים אלו נעסוק בשאלת האפשרות של שיח בין אופרה לפסיכואנליזה, באופן שיאפשר העשרה של שתי הדיסציפלינות. תידון שאלת הרציונל לשימוש באופרה כדרך להפיק תובנות פסיכואנליטיות, תיאורטיות וקליניות, תוך בחינת ייחודיות תובנות אלה כפועל יוצא של המוסיקה כמדיום לא מילולי ו"קדום". הדיון ייעשה בעיקר באמצעות "קריאה" פסיכואנליטית ומוסיקלית של שתי אופרות – "ריגולטו" של ורדי, ו"טריסטן ואיזולדה" של וגנר, בניסיון להבין את תרומתן האפשרית לתיאוריה הפסיכואנליטית בעזרת חשיבה של "ניתוח מקרה".

8.7

דיון קליני בהשתתפות מנחי התוכנית

מפגש מסכם