לרפא את יצירי כפיך

טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT מערכתי משולב בטיפול באמצעות קבלה ומחייבות ACT

יצירת תהליכי סליחה Forgiveness והתפייסות, מחקר והמלצות טיפולית. (ינואר 2015)

במהלך סכסוך מתמשך שיש בו פוגע וניפגע, שואלים עצמם הפוגע והנפגע איך יצאו מנצחים בסכסוך זה? אך תוך כדי תמרוני פגיעה, היפגעות והגנה, מתחילה להתגנב השאלה מה יהיה בסיום הסכסוך הפעיל? החשש הגדול שתהיה הפסקת אש, שבה רכשתי לי אויב ושונא העורב בפתח ומחפש נקמה. בשנים האחרונות אני מעורב בשלושה מוקדי סכסוך מתמשכים: דתיים חילוניים, שמאלנים ימנים, פסיכולוגים דינמיים ופסיכולוגים מגובי מחקר. במהלך מעורבות זו כעסתי, רבתי, התפייסתי, "עשית ברוגז", זלזלתי, התפשרתי, ניסיתי להבין את הצד השני וחוזר חלילה. לפני כשנה, בעקבות ניסיונות שלי להבין את עצמי באמצעות שילוב בין חומר מחקרי ועבודה אישית, התברר לי שהתהליכים שאני עובר משותפים לכל מי שמנסה להבין את האחר, לסלוח ולהתפייס כדי להגיע לקרבה מחודשת, לשלום ואפילו לצמיחה הדדית. כמו כן התברר לי שניתן לגזור המלצות מעשיות למי שמעוניין או נקלע לסכסוכים מתמשכים ומחפש מוצא של שלום. מאמר זה מביא את הרקע העיוני שרובו מחקרי ואת ההמלצות הנגזרות מרקע זה.
תאריך פרסום: 28/12/2011

יצירת תהליכי סליחה Forgiveness  והתפייסות, מחקר והמלצות טיפולית.

מאת יששכר עשת[1]

המאמר פורסם בעתון פסיכואקטואליה אוקטובר 2011 עמודים 39-47.

http://www.psychology.org.il/article/353

 

שערים נפתחים

הנה נפתחים שערים, קשרים.

נפתחות שמחות, נפתחים ייסורים.

נפתחות חקירות, פליאות, סודות...

נפתחים להודות...

 

עומק הרזים כְּרוּם המעשים.

בשטח הפליאה זוהרת נקודת שינוי...

יעוד שאפשר להגשים,

טוב צפוי...

 

מתוך החורבן שלו ושלה, צומחת נחמה,

מפגש עם נשמה,

התחלת גאולה...

                     יששכר עשת

 

הקדמה

   במהלך סכסוך מתמשך שיש בו פוגע וניפגע, שואלים עצמם הפוגע והנפגע איך יצאו מנצחים בסכסוך זה? אך תוך כדי תמרוני פגיעה, היפגעות והגנה, מתחילה להתגנב השאלה מה יהיה בסיום הסכסוך הפעיל? החשש הגדול שתהיה הפסקת אש, שבה רכשתי לי אויב ושונא העורב בפתח ומחפש נקמה.

   בשנים האחרונות אני מעורב בשלושה מוקדי סכסוך מתמשכים: דתיים חילוניים, שמאלנים ימנים, פסיכולוגים דינמיים ופסיכולוגים מגובי מחקר. בנושאים הללו גם כתבתי מספר מאמרים: "הילכו שניהם יחדיו, אחרי שזעקת כאב של  Acting out מן העבר עלתה?" (אושר ועשת 2002) , "היחסים בין הטיפול הפסיכולוגי ליהדות, ממאבק ענקים דרך פיוס לקראת שיתופי פעולה." (עשת 2010), "טיפול מגובה מחקר וטיפולים דינמיים, ממאבק ענקים דרך פיוס לקראת אינטגרציה." (עשת 2010)

   במהלך מעורבות זו כעסתי, רבתי, התפייסתי, "עשית ברוגז", זלזלתי, התפשרתי, ניסיתי להבין את הצד השני וחוזר חלילה.  

   לפני כשנה, בעקבות ניסיונות שלי להבין את עצמי באמצעות שילוב בין חומר מחקרי ועבודה אישית, התברר לי שהתהליכים שאני עובר משותפים לכל מי שמנסה להבין את האחר, לסלוח ולהתפייס כדי להגיע לקרבה מחודשת, לשלום ואפילו לצמיחה הדדית. כמו כן התברר לי שניתן לגזור המלצות מעשיות למי שמעוניין או נקלע לסכסוכים מתמשכים ומחפש מוצא של שלום. מאמר זה מביא את הרקע העיוני שרובו מחקרי ואת ההמלצות הנגזרות מרקע זה.

 

מבוא

   משבר בין אישי בין פוגע וניפגע מכיל בתוכו זרעי שנאה, אלימות ונסיגה האישית מתמשכת, אך גם אפשרות לסליחה, פיוס, שלום וצמיחה אישית. מאמר זה דן בתהליכי התפייסות וסליחה כפי שהם באים לידי ביטוי בעיקר בספרות המחקרית ומעט מתוך מקורות פוליטיים ודתיים.

   (Worthington & Drinkard, 2000) מתארים במאמרם מערכים נפשיים ותהליכים בין אישיים שמטרתם לקדם התפייסות. הם מצביעים על כך שהנושא נחקר מעט. אבל סקירת ספרות משנת 2000 ואילך, מגלה לשמחתנו שתהליכי ההתפייסות הכוללים גם מהלכי סליחה נחקרים יותר ויותר.

   בחלק הראשון של המאמר נכיר מעט את הספרות המחקרית שבוחנת כיצד תהליכי סליחה והתפייסות, משפיעים לטובה על תחומי חיים שונים של האדם. בחלק השני נעסוק בהגדרות מושגים הקשורים לתהליכי סליחה והתפייסות. מצוידים בהגדרות ובאבחנות הללו נעסוק בחלק השלישי במרכיבי המשבר האישי ותהליך התפתחותו. בחלק הרביעי נכיר את מרכיבי הפיוס והשלום האפשרי בעקבות משבר בין אישי. בחלק החמישי והשישי נכיר מקרוב את תהליך הסליחה הפנימית ה' Forgiveness ואת שלבי ההתפייסות. בחלק השביעי נעסוק בשיקום הקשר אחרי הסליחה וההתפייסות ובתחזוקת הקשר. בפרק הסיום נביא שתי סיפורים קצרים דמיוניים, אך מבוססים על מציאות קיימת של מטופלים רבים. בדוגמאות ניתן להבחין כיצד הפסיכולוג מיישם תהליכים פיוס וסליחה כפי שבאו לידי ביטוי במאמר זה.

 

א. השפעת תהליכי סליחה והתפייסות על תחומי חיים שונים של האדם.

   סליחה ובריאות: מתברר שיש קשר בין תהליכי סליחה והתפייסות לבין מצב בריאותי. צוות חוקרים (lawler et al, 2005) מצאו שאנשים המאפשרים לעצמם לסלוח, סובלים פחות מסימפטומים סומאטיים, צורכים פחות תרופות, איכות שנתם טובה יותר והם פחות עייפים. החוקרים בחנו ארבעה ערוצי סליחה שהביאו להטבה בריאותית: סליחה כתהליך רוחני מוסרי, מיומנויות חברתיות של יכולת לסלוח וירידה ברגשות שליליים ומתח בעקבות הסליחה. במאמר אחר (2007 (Worthington et al,  המחברים הבחינו בין סליחה כפעולה רגשית פנימית לבין סליחה לאחר התפייסות. סליחה כפעולה רגשית פרושה שינוי רגשות שליליים לרגשות חיוביים ושחרור רגשי כתוצאה מכך. לדברי המחברים סליחה רגשית יוצרת שינויים פסיכו פיזיולוגיים ויש לה תוצאות בריאותיות חיוביות ואף שיפור באיכות החיים.

   סליחה וזוגיות: מחקרים שונים מראים את ההשפעה המיטיבה שיש לתהליכי סליחה על הזוגיות Fincham & Beach, 2007)) למשל חקרו את השפעת תהליכי הסליחה על ממדים שונים בזוגיות ובמשפחה. בין השאר מצאו החוקרים שנשים זקוקות יותר לתהליכי סליחה כדי לשפר את איכות הנישואים ואילו גברים זקוקים יותר לאיכות נישואים שיאפשרו להם להפעיל תהליכי סליחה. המסקנה המעשית ממחקר זה היא שעל גברים ונשים להכיר שוני זה ולפעול בהתאם כדי לקדם התפייסות.

   סליחה, סכסוכים והתנהגות פרו חברתית: לתהליכי סליחה יש השפעה מיטיבה על סכסוכים בין אישיים ועל התנהגות פרו חברתית בכלל. מתברר כי אנשים המסוגלים לסלוח, בדרך כלל גם מוכנים לעשות יותר למען אחרים. (Lawler et al, 2003)  בדקו מדדים פסיכולוגים של סליחה במצבי סכסוך בין אנשים. מתברר שכאשר אנשים הפעילו תהליכים של סליחה, חל שיפור במדדים הקשורים למתח כגון לחץ דם, דופק, מתח שרירים ועוד. (2005 ,et al  (Karremansמצאו שתהליכי סליחה משפרים התייחסות והתנהגות פרו חברתית אלטרואיסטית.

   השפעות מיטיבות אלו מעודדות חוקרים וקלינאים לקדם תהליכי סליחה ופיוס על מנת לתרום לשיפור איכות החיים.

 

ב. הגדרות למושגים הקשורים לתהליכי התפייסות וסליחה?

   תהליכי התפייסות כוללים מספר תהליכים מורכבים: א. יכולת ומוכנות הפוגע להודות בפגיעה, לבקש סליחה ומחילה ולפצות את הנפגע לפי הצורך. זוהי פעולה מורכבת ששונה במהותה מהתנצלות שבה הפוגע אינו מודה באופן מלא באשמתו. ב. יכולת ורצון הנפגע להצהיר על מוכנות לסלוח לפוגע. ג. יכולת הנפגע לסלוח באופן חד צדדי לפוגע ולהשתחרר מרגשות טינה ונקמה. זוהי "סליחה משחררת" forgiveness. ד. יכולת הפוגע להודות באשמתו, לסלוח לעצמו ולהשקיע בתיקון עצמי. גם זוהי "סליחה המשחררת" ה. יצירת תהליכי פיוס הדדיים מתמשכים שמטרתם המשך וקידום היחסים הבין אישיים אחרי פגיעה.

   על מנת להבין מורכבות תהליכים אלו נגדיר את המושגים הבאים.

   פגיעה, חטא ומצווה. מוסכם בין בני אדם כמצווה או ככלל מוסרי שאין לפגוע באחרים. אין הצדקה לפגיעה באחרים גם אם איננו מצליחים לממש את רצוננו. מוסכם שאין לנו רשות מוסרית לקחת בכוח זכות שהשני מסרב למסור לידינו. מוסכם גם שלכל אחד יש חירות אישית לחיות על פי אמונתו והאמת שלו ובמקרה של התנגשות בין אמונות ואמיתות עלינו לכבד את אמת האחר ובעקבות כך או לנתק מגע או להתפשר על אמונתנו. הסכמה זו היא מעין מצווה בתורת החיים החברתית. פגיעה באחר היא חטא במובן של אי קיום מצוות אי פגיעה באחר. פגיעה באחר מעוררת אצל הנפגע מחשבות ורגשות שליליים כלפי הפוגע. פגיעה אמורה לעורר אצל הפוגע רגשות של אשמה ובושה שנובעים ממצפון שאמור לכוון אותנו לדרך החברתית המוסכמת.

   אשמה ובושה, שני רגשות מכאיבים ומאיימים האמורים להתעורר בנו כאשר אנחנו מבינים שפגענו באחר. רגשות אלו מעוררים אותנו לבחינה עצמית של התנהגותנו ומעשינו ומאפשרים לנו לבצע תהליכי הבנה עצמית עמוקים ותיקון עצמי. דוגמא בולטת לתהליך זה מביא (בובר, 1962) המראה במאמרו את יכולת הריפוי והצמיחה בעקבות המוכנות להכיר באשמה.

   חרטה היא המסקנה השלילית של הפוגע על עצמו ועל הפגיעה שפגע. החרטה מלווה ברגשות בושה ואשמה. חרטה היא מהלך תוך אישי חשוב המאפשר להתחיל בתהליכי תיקון עצמי ופיוס. מתוך היכולת לבצע תיקונים ולצמוח דרכם, צומחים רגשות של ערך עצמי ועוצמה אישית במקום אשמה ובושה.

   התנצלות. אחרי פגיעה רוב הפוגעים מוצאים את עוז הרוח לבצע מהלך אישי של התנצלות על הפגיעה. התנצלות זו מלוה בדרך כלל בהסברים ותירוצים לגבי סיבות הפגיעה. לפעמים יש באופן סמוי גם האשמת הנפגע שבגללו הפוגע פגע. לכן קורה לא אחת אחרי התנצלות, שעל אף קבלתה הנפגע עדיין חושש שהפוגע לא באמת הכיר באחריותו ובמוכנות שלו לעשות את התיקון האישי הנדרש על מנת לא לחזור על הפגיעה. 

  בקשת סליחה ומחילה. בהבדל מהתנצלות בקשת סליחה ומחילה משרים ביטחון רב יותר על הנפגע. הפוגע פונה לנפגע ומבקש ממנו שיסלח וימחל לו על פגיעתו. הפוגע מודה באופן מלא באשמה וללא תירוצים. הפוגע מוסר עצמו ביד הנפגע כדי לזכות באפשרות למחילה ממנו. המחילה יכולה להתקיים לפעמים רק אחרי פיצוי הולם שהפוגע מפצה את הנפגע.

   סליחה משחררת Forgiveness מתרחשת באדם עם עצמו. ישנם שני סוגי סליחה משחררת: א. סליחה משחררת של הנפגע שהיא יכולתו לסלוח באופן חד צדדי לפוגע ולהשתחרר מרגשות טינה ונקמה. הנפגע מחפש פחות צדק ואמת ויותר פשרה והתקרבות. הנפגע גם מפסיק לחפש דרכי נקמה ואיחולי רע לפוגע ואפילו מתפלל לשלומו של הפוגע. כתוצאה מתהליך שחרור פנימי זה, עולות מחשבות על אפשרות ליצירת תהליכי פיוס מתוך זהירות והערכה שאין סכנה של המשך היפגעות. ב. סליחה משחררת של הפוגע שהיא יכולתו להודות באשמתו, לסלוח לעצמו ולהשקיע בתיקון עצמי ואם צריך גם בפיצוי הנפגע.  

   התפייסות ושלום בין אישי: תהליך בין אישי שמטרתו לתקן יחסים שבהם הייתה פגיעה מתמשכת עד לחזרה לשלום בין אישי. מתברר שתהליכים של פתרון קונפליקטים, שיפור תקשורת בין אישית ופתרון בעיות, לא תמיד מספיקים במצבים של משבר אמון בין בני זוג. הפצעים שנפערו נשארים פתוחים לפעמים שנים רבות ויש צורך לטפל ישירות בפצעים הללו. התפייסות היא חלק מהטיפול הישיר בפצעים הללו והם תורמים לשיקום אמון באמצעות הפעלת יחסים בוני אמון המתייחסים ישירות לפגיעה.

  התנגדות לא אלימה: התנגדות לא אלימה היא עיקרון חיים מורכב הבא לענות על הצורך לפתור דילמה המוסרית הקיימת במקרים שבהם אנו נאלצים להגיב באלימות על אלימות כלפינו. במצב זה נפתח לא אחת מעגל אלימות שמחמיר והולך ואין איש יודע מה תחילתו, אך ברורות תוצאותיו ההרסניות במהלכו ובסופו. התנגדות לא אלימה אנו מוצאים במהלכי שחרור של עמים שונים. מאבק של התנגדות לא אלימה היה מאבקם של האפרו אמריקאים בהנהגת של מרטין לותר קינג. הם פעלו בעיקר באמצעות אי ציות, החרמה, התבצרות וצעדות. (לותר קינג, 2008) מתבסס בין השאר על הרעיון שאנשים זרים ומנוכרים יכולים לפחד זה מזה ולהגיע לשנאה ואלימות. התנגדות לא אלימה מאפשרת התחלת שיח שיוביל להכרות ולמציאת אפשרויות לחיי שיתוף בשלום. גם גנדהי מנהיג העם ההודי בתקופת הכיבוש הבריטי תמך באי אלימות. (גרינשפן, 2005) המביא את משנתו של גנדהי, מספר כי גנדהי הציע לכבוש את היריב איתו מתעמתים באמצעות אהבה וקירבה, או לשנוא את החטא אך לא את החוטא. מנדלה, (מנדלה, 1994) המנהיג המרכזי במאבק נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה נבחר כ"אבי האומה". הוא הקים ועדת אמת ופייס שחקרה את עוולות תקופת האפרטהייד והציע חנינה למודים בפשעים. ברוח הפיוס פעל להקמת חברה שוויונית וצודקת. הוא הציע לא לפחד, כי המפחד שונא והשונא הורג. הגדרתו לחופש היא חיים המכבדים את חירות האחר ולא כופים עליו אמיתות. כדי לעשות שלום עם אויב, אמר מנדלה, יש לעבוד איתו ביחד ואז הוא הופך לבן ברית. לדעתו, לשנוא לומדים ואילו האהבה היא חלק בלתי נפרד מלב האדם ואפשר לתת לה הזדמנות באמצעות עבודה משותפת שתוביל להכרות וקירבה. גם בספרם השטן שבנינו (אלון ועומר, 2005), מתארים המחברים תהליכים המבוססים על גישות בודהיסטיות. בגישות הללו העיקרון המנחה הוא שאלימות כלפי אויבים ויריבים שאנו חושבים אותם כמסוכנים לנו אינה מועילה ואינה מובילה לפתרון בעיות. לאחרונה באמצע 2011, החלה במדינת ישראל מחאת האוהלים (העם דורש צדק חברתי 2011). זוהי דוגמא למחאה ציבורית של שכבות מסוימות במדינת ישראל, הפועלת על פי עקרונות ההתנהגות הלא אלימה באמצעות הפגנות, ניסוח מסרים ודרישות וחתירה לשיח מתמשך עם נציגי הממשלה כדי להגיע לשינוי המבוקש.

   השלום היהודי: כיהודי מעניין אותי השלום היהודי. התורה היהודית יותר ממה שמובע ונשמע בשיח היהודי הדתי, אף היא מוגדרת כתורת שלום כדברי מחבר משלי: "דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום." במסכת "דרך ארץ זוטא" נמצא פרק שלם המוקדש לשלום, בין השאר באמצעות ביטויים המתחילים ב: "גדול השלום..." לדוגמא: "רבי יוסי הגלילי אומר: גדול הוא השלום שבשעת מלחמה אין פותח אלא בשלום, שנאמר: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום." בברכות ותפילות רבות מופיע השלום בביטויים כגון: "ופרוס סוכת שלומך", "וישם לך שלום", "עושה שלום במרומי הוא יעשה שלום עלינו," ועוד. במסכת עוקצין מרחיק לכת רבי שמעון בן חלפתא האומר: "שאין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום, שנאמר "ה' עוז, לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום." ביחסים בין אישיים מציע משורר תהילים: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו." והלל הזקן אומר במסכת אבות: "הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה."  

 

ג. מרכיבי משבר בין אישי ותהליך התפתחותו.

   בראיה של פגיעה והיפגעות, נראה איך נוצר ומתפתח משבר בין אישי. (Worthington & Drinkard, 2000) טוענים שעל מנת לקדם פתרון משבר בין אישי יש להפעיל גם תהליכי סליחה והתפייסות. מדובר במשבר שנוצר כתוצאה מפגיעות מתמשכות בין חברים, שכנים, בני זוג או ביחסי עבודה. פגיעות רבות נמשכות ולא נרגעות כאשר אין התייחסות כנה לאשמה ובושה, אין חרטה, אין התנצלות ובקשת סליחה ומחילה, אין תהליכים פנימיים של סליחה משחררת ואין מהלכי התפייסות. אחד או שני הצדדים ממשיכים להתבצר בעמדות הצדק והאמת שלהם ואינם נותנים מקום לאמת האחר.

   משבר ביחסים יכול להתרחש א. אחרי פגיעות ועלבונות מתמשכים. ב. השפלת האחר והורדת ערכו. ג. חוסר כבוד לאמת האחר ולמגבלותיו. ד. קושי להתפשר בנושאים מהותיים. ה. בגידה ומעילה באמון.

   באחד הספרים היותר מצוטטים לפתרון משברים בין אישיים (Wilmot & hocker, 2007), מדגישים המחברים את המרכיבים התורמים להעמקת המשבר: א. שאין מקום לרגשות הנפגע והפוגע. ב. יש התייחסות מאשימה לתכני המשבר. ג. המסגרת והאווירה שבה מנהלים את המשבר היא עוינת.

   על פי   (Cahn & Abigail, 2007) כאשר אדם נפגע עומדות בפניו שתי אפשרויות: א. לסלוח לפוגע ואז הוא והסביבה חווים את התקווה לסיום המשבר. ב. לא לסלוח ואז הוא והסביבה חיים מצב של מרירות, טינה וכעס.

   (Wilmot & Hocker, 2007)  טוענים שכל עוד אין מוכנות של אחד הצדדים לבקש סליחה או לסלוח אפילו באופן חד צדדי, לא יתחיל שיח אמיתי בין המסוכסכים. שיח אמיתי יכלול גם ברור של מהות הפגיעה ולא אחת גם פיצוי לנפגע. סליחה היא אחד הכוחות המרכזיים המניעים פתרון למשבר.

 

ד. מרכיבי פיוס אפשרי בעקבות משבר בין אישי.

     על מנת שתהליכי פיוס יתקיימו, אמורים להתקיים על פי (Worthington & Drinkard 2000)  מספר תנאים: א. הנפגע חייב בטחונות שלא יהיה בסכנת פגיעה נוספת. ב. הפוגע אמור להראות נכונות לשנות את התנהגותו הפוגעת. ג. הפוגע אמור לפתח אמונה שיש ערך לתהליכי התפייסות וסליחה. ד. הפוגע אמור לבקש סליחה על הפגיעה שפגע ללא האשמת הנפגע על חלקו ביצירת המשבר והחרפתו. ה. פוגע המחפש צדק, בדרך כלל לא מחפש התפייסות, אלא מהלכים דמויי התפייסות שמטרתם להיות צודק ומנצח ולא לכבד את השונות ואת אמת האחר. ו. אמורים להתרחש יחסים שמרכיב הרכות והגמישות בהם הולך וגדל. מרכיב הרכות עומד מל האפשרות להתגוננות, האשמות וחיפוש להיות צודק.

   מתברר שיש קושי רגשי גדול להיות זה שסולחים לו. אם אני מוכן שיסלחו לי פירושו שאני מודה בגלוי בכך שפגעתי. לכן תהליך פיוס מתחיל להתרחש כאשר לפחות אחד הצדדים מבצע סליחה משחררת עם עצמו ובכך מתפנה להזמין את האחר לאפשרות לפיוס. הנחת יסוד של סליחה והתפייסות היא שאני לא אפגע בו גם אם הוא יפגע בי. זוהי הנחה מורכבת שיש בה לקיחת סיכון. הסיכון קטן כאשר בתהליך הפיוס כל אחד מהצדדים מניח שגם האחר מברר את אחריותו למשבר ולא רק מאשים ודורש מצד השני.

   כאשר אין אפשרות להגיע לפיוס ולשלום עדיין ניתן לקיים תהליכים של סליחה משחררת ואפילו התנצלות ובקשת סליחה ומחילה. אחרי תהליכים אלו לפעמים אין פיוס ובני הזוג נפרדים כל אחד לדרכו מתוך הסכמה שאין אפשרות לפיוס ולשלום ועדיפה ההתרחקות ללא המשך פגיעות ממרחק. תהליך התפייסות ושלום אפשריים רק כאשר הפוגע מסוגל לחוות אשמה בושה ולהביע חרטה והנפגע מוכן לסלוח לפוגע המודה באשמה. תנאים אלו יובילו את הפוגע לתיקון עצמי ואת הנפגע להבין טוב יותר את קשיי הפוגע. כך לומדים שניהם דרכים לשנויי מהותי ביחסים ביניהם.  

 

ה. שלבי תהליך פנימי של סליחה משחררת, Forgiveness.

   הסליחה הפנימית המשחררת של הנפגע ושל הפוגע שונים ודנים בהם באופן ניפרד.

   סליחה משחררת forgiveness של הנפגע: מקורות שונים, למשל (Luskin& Luskin 2001), Pettitt 2001)), Enright 2001)) מצביעים על תהליכים דומים ועל שלבים דומים בדרך לסליחה. נראה שמדובר באופן עקרוני במהלכים הבאים?

1. בחירה לסלוח: סליחה משחררת היא מהלך של בחירה ולא רק רגש. לילי טומלין הקומיקאית מתייחסת לסליחה כוויתור על התקווה לעבר טוב יותר.

2. מחויבות לסליחה: סליחה משחררת היא מחויבות אישית לעשות מה שנידרש כדי להרגיש טוב יותר. "הסליחה המשחררת" Forgiveness  היא למען הנפגע עצמו ובעקיפין היא למען האחר ולמען תיקון עולם.

3. מפגש עם הכאב: יצירת תהליך של זיהוי רגשות הנפגע והיכולת לבטא אותן במילים מול אנשים שניתן לבטוח בהם. בתהליך זה מיקוד הסבל הוא ברגשות הפגועים, בתחושות הגופניות הכואבות ובמחשבות הרעות בהווה ולא במה שהתרחש בעבר הרחוק. 

4. הרגעה גופנית: תרגול דרכי הרפיה שונות להורדת מתח גופני ורגשי.

5. חירות פנימית: סליחה משחררת אין פרושה בהכרח התפייסות עם הפוגע. סליחה משחררת היא יצירת תהליך של חירות פנימית של הנפגע שילך ויתפתח כאשר: א. תפחת עצמת ההאשמות. ב. תפחת עוצמת ההתמרמרות. ג. תגבר יכולת הנפגע להבחין בין פרשנותו לגבי כוונות הפוגע לבין העובדות.

6. אין וודאות באהבה: יש לטפח אמונה שאי אפשר לכפות על האחר להעניק רגשות חיוביים, ניתן לקוות שאפשר יהיה לזכות בהם על ידי עבודה, אך אין וודאות. אמורה להתפתח מוכנות להכיר ולחיות בשלום עם אובדן הביטחון המלא שניתן בוודאות להיות נאהב ומוערך על ידי הפוגע.

7. השקעה ביחסים טובים: במקום להתרכז ברגשות הפגועים ונקמה, מומלץ לחפש דרכים חדשות להשגת יחסים טובים או סבירים ועניינים.

8. צמיחה: יש לחתור ליצירת תהליך של שינוי סיפור ההתמרמרות לסיפור של צמיחה, התפתחות אישית והודיה לאירוע ולפוגע שנתנו הזדמנות לשיעור זה. תהליך זה ניתן לקיים באמצעות הפעולות הבאות: א. ברור איך מספר הפוגע את הסיפור, כדי להבין את נקודת מבטו של האחר. ב. זיהוי מרכיבי ההתפתחות והלמידה בעקבות המצב הפוגע. ג. תשומת לב לפרטים קטנים חיוביים בחיי הנפגע שקיבלו מקום אחרי הפגיעה. ד. תפילה לשלום הפוגע.

 

   סליחה עצמית משחררת forgiveness של הפוגע: מקורות שונים מתארים את הקשיים הרבים שיש לפוגע ליצור תהליך של סליחה עצמית בדרך לשינוי התנהגותי.  

     (Fisher & Exline 2010) מביאים סקירת ספרות מחקרית בשאלת הסליחה העצמית של נפגעים ופוגעים. הם מדגישים את הקושי הגדול שיש לפוגעים לקחת אחריות מסוימת ולחוות רמה סבירה של אשמה כדי להניע תהליכי תיקון עצמי ואחר כך לשחרר רגשות אשמה שאין בהם עוד צורך. הבושה והחרטה מפריעים לא אחת לתהליך בריא זה. ( (Hall Et All 2005מציינים שנושא הסליחה העצמית בעיקר של הפוגע הוא נושא שלא נחקר מספיק. במאמרם הם מביאים את הקשיים להתמודד עם אשמה, בושה וחרטה. סליחה עצמית אין פרושה הצדקת המעשה, אבל היא פותחת פתח לתהליכי תיקון עצמי ומוכנות לשנות דרך החיים להתנהגות שלא פוגעת באחר ובעצמי. גם ( (Daya Et All 2008 מציינים במאמרם את חשיבות האפשרות לסלוח לפוגע שסובל מהתפרצויות זעם וכך לאפשר טפול יעיל לפוגע והתחלה של סליחה עצמית.

    (אלון ועומר 2011) טוענים כי בניגוד לחשיבה המקובלת על סכסוכים, ניסיונם מראה שתיקון מצד הפוגע יכול להיות תהליך חד צדדי גם אם הנפגע אינו סולח. הם מציעים חמישה עקרונות מנחים לדרך של סליחה עצמית משחררת מצד הפוגע.

א. נטילת אחריות לעוולות ולתיקונן באופן חד -צדדי מתוך כבוד לצד השני אך מבלי לתבוע ממנו צעדים מקבילים.

ב. ראיית הסכסוך כמעגל קסמים טראגי שבו כל צד היה חליפות קרבן ותוקף.

ג. נטילת אחריות וצעדי תיקון בלא לצפות שהם יניחו את דעתו של הצד השני.

ד. הימנעות ממעגל הקסמים של האשמות הדדיות.

ה. תיקון בלא מדד מוסכם לעומק הפגיעה.

 

   כאשר אנו פוגעים באחר אנו חווים אשמה ובושה. אלו רגשות קשים ואנו עושים מאמצים לא לחוות אותם בין השאר על ידי עיוותים מחשבתיים שונים כולל הצדקות שונות של הפגיעה שפגענו. התהליך המוצע לפוגע של סליחה עצמית מכיל בתוכו גרעין של הודאת הפוגע שפגע.

   האשמה והבושה הן רגשות יסוד בעולמנו הרגשי והרוחני. אנו מוצאים אותם מיד בתחילת ספר בראשית בעקבות חטא עץ הדעת: "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו... ותפקחנה עיני שניהם, וידעו כי עירומים הם... וישמעו את קול ה' אלוהים מתהלך בגן... ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוהים... ויקרא ה' אלוהים אל האדם ויאמר לו איכה? ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנוכי ואחבא."

   רגשות אשמה הם כנראה תוצאה של פחד שלא לציית לציוויי תרבות שמיוצגים על ידי הורים ודמויות סמכות נוספות. חקר המוח אף מציע מוסר מלידה הטבוע במוח. פחד זה הופנם להיות מצפון מייסר. על היכולת לחוות אשמה בעקבות "חטא" מדבר בובר (בובר 1962). לדבריו יש ביכולת לשאת את רגש האשמה אפשרות לתהליך של צמיחה אישית. "אפשרות של תהליך ריפוי אמיתי... הרי זה הרגע האפשרי כשהאישיות המתעוררת והמתאוששת כל צרכה, מתנשאת ועולה מתוך חיסורי שקיעות המצפון אל רומו ומתגברת בכוח עצמה על החומר שהגיע לה מידו... כי במצפונו של האדם הוטבעה יכולתו להתנשא."

   היהדות מציעה את תהליך התשובה כתהליך ההתמודדות עם האשמה. (קוק 1985) מתייחס לתהליך התשובה כאחד התהליכים האנושיים העמוקים יותר: "ממעמקים באה התשובה... התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא... התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה היא בנשמה." עד כדי כך גדולה התשובה שחז"ל טענו "תשובה קדמה לעולם". (בראשית רבה א' ד').

   מתוך מקורות יהודיים שונים עולים שלבי התשובה השונים (עשת 2009): החטא, הנפילה לבור, החרטה, עשיית חובותינו ומצוותינו בדרך הישר והתיקון שמביא לתיקון עולם ולשיא אישי. ומעבר לכל הצניעות פותחת את האפשרות לתת בחיינו מקום לאחרים ולזכות לרגש עמוק של שייכות. כנאמר "אשרי אדם מפחד תמיד..." (משלי כ"ח י"ד)

   גם קפקא (קפקא 1997) בדרכו, מספר לנו בסיפור הקצר לפני החוק על כך שההודאה באשמה היא תהליך תוך אישי פרטי. הוא מספר על בן הכפר שלא הצליח כל ימיו להיכנס אל החוק או במילים אחרות להכיר באשמתו.  לפני מותו שאל בן הכפר את שומר הסף: "ואיך זה שכל השנים הרבות האלה לא ביקש איש זולתי רשות להיכנס?" והשומר ענה לו: "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך, עכשיו אני הולך לסגור אותה."

 

ו. התהליך הבין האישי של ההתפייסות.

   תהליך ההתפייסות הוא תהליך בין אישי המתרחש בדרך כלל אחרי או במקביל לסליחה הפנימית של הפוגע ו/או הנפגע.

  (Bloomfield 2003) בספרם שנחשב למרכזי בתחום ההתפייסות מתארים באופן מפורט את תהליך שיקום היחסים אחרי אלימות. תהליך ההתפייסות הוא תהליך שלא ניתן לכפות אותו. אנשים מגיעים אליו מתוך רצון חופשי. מטרת התהליך היא למצוא דרך לחיות אחרת, לבנות מחדש יחסים הרוסים ומוכנות ללמוד מהעבר. התהליך כולל  בעיקר: א. ריפוי פצעי הקורבן. ב.  תהליך של שיקום צדק מסוים. ג. כנות ואמירת אמת. ד. שיקום נפשי ופסיכולוגי של הקורבנות.

   תהליך דומה הוא תהליך "צדק מאחה". (נוימן 2006) מסכם במאמרו את עיקרי גישת הצדק המאחה בניגוד לצדק המעניש. צדק מאחה מציע תהליך של גינוי העוולות ומוכנות ליצירת תהליכי חידוש הקשר בין הפוגע לנפגע. מחקרים חדשים כגון Lawrence & Strang 2007)) מצביעים על יעילות הגישה ועל יכולתה במקרים מסוימים לסייע בתהליכי התפייסות תוך כדי חיסכון כספי ניכר למערכות הציבוריות ולפרטים המסוכסכים.

   ((Worthington & Drinkard 2000  מפרטים תהליך התפייסות ואת התנאים לקיומו. הנחת היסוד היא שהקורבן לא ירצה להתפייס והתוקפן יכחיש את מעשיו וייתן תירוצים להתנהגותו. לכן הם מציעים אווירה של "דרך הרכות". ב"דרך הרכות" ניתן להרגיש פחות מאוים ולהעז ולקחת אחריות האישית במהלך ההתפייסות. כללי הדיון בהתפייסות ב"דרך הרכות" הם: א. דבור עבור עצמי תוך שימוש במילה אני ולא אתה או אנחנו. ב. וויתור על עיסוק בהשערות לגבי מחשבות ורגשות האחר ובמקום זאת לעסוק בעיקר במחשבות ורגשות עצמיים. ג. חזרה על דברי האחר ובעיקר על כאבו, כדי להפנים ולהזדהות עם כאב האחר. ד. התוודות ולקיחת אחריות אישית מבלי להאשים את האחר.

   שלבי הסליחה לאחר מצד שני הצדדים הפוגע והניפגע על פי ((Worthington & Drinkard 2000 הם: א. מוכנות להיזכר בפגיעה. ב. הבעת אפטיה והבנה לאחר כולל אפשרות לכתיבת מכתב הבנה. ג. על מנת להתעודד מהאפשרות שגלומה בתהליך הסליחה לאחר, ממליצים המחברים להיזכר ברגעים בחיים שבהם אנשים חוו חוויה שנסלח להם ונחוותה חווית שחרור, הקלה והכרת התודה על שנסלח להם. תהליך הפיוס הופך לעוד זיכרון חיובי של שחרור מתוך סליחה. ד. מחויבות לסלוח ואמירה מילולית של סליחה על פגיעה ספציפית. ה. היצמדות למחויבות לסלוח על אף שבאופן טבעי יעלו במהלך ההתפייסות רגשות שליליים.  

 

ז. שקום הקשר ותחזוקת הקשר.

   על פי ((Worthington & Drinkard 2000 תהליך שיקום ותחזוקת הקשר אחרי הפגיעה כולל שלושה מרכיבים: א. צמצום הימנעות. ב. צמצום רצון לנקום. ג. אמפטיה והתנצלות כלפי האחר כשיש פגיעות נוספות וזאת על אף שלמדנו במאמר זה מוקדם יותר שהתנצלות ערכה פחות מסליחה.

   ((Guttman 1994 מתאר את שלבי התדרדרות קשר בין אישי ודרכים למניעתם. לטענתו כל צעד מוביל בבטחה לקראת חוסר רגשות כלפי האחר. לאט לאט מתעלמים ושוכחים היבטים חיוביים ביחסים. התפייסות מחייבת שינוי בתפיסת האחר, יכולת לראות בו את הטוב ויכולת לראות גם בעצמי את הטוב. שלבי ההתדרדרות והדרכים לעצור את השלב הם:

א. בקורת וכעס. במקום בקורת וכעס, בקשת בקשות מתוך ידיעה שאולי לא יתמלאו. יש להיות מוכן לקבל חלק מהמגרעות.

ב. מלחמות על צדק. במקום הגנתיות, אני צודק ואתה אשם. הפסקת האשמות, ראיית והבנת הצד האחר.

ג. בוז וזלזול. במקום בוז, זלזול וביטול ערך האחר: העלאת ערך עצמי שלי ושל האחר, היזכרות במה אנו טובים, מוכנות לשלב מחמאות רבות בתקשורת.

ד. אדישות. במקום אדישות וחוסר רגשות כלפי האחר, היזכרות ברגעים יפים שהיו באמצעות זיכרונות, סרטים, תמונות, חפצים ומקומות.

   גישה לא מחקרית של Chpman1995)) מדברת על חמש שפות אהבה אפשריות. יש צורך ללמוד את שפת האהבה של האחר ולהשתמש בה. חמש השפות הן: א. מילות אהבה ועידוד. ג. קירבה פיזית מגע חיבוק נשיקה. ד. זמן איכות עם האחר. ד. שירותי אהבה ומעשי חסד. ה. מתנות.

  במחקר קטן שניהלו (Courtright Et All 1990 ) התברר שזוגות שניהלו אינטראקציות של הימנעות, תקשורת עקיפה ומעורבות קטנה, נפרדו בסופו של דבר. לעומתם זוגות שניהלו תקשורת ישירה ומעורבות אחד בחיי השני תוך כדי משא ומתן, המשיכו את חייהם כזוג.

 

ח. שני סיפורי סליחה.

   שני הסיפורים לקוחים מתוך ספרי "פתח לנו שער, סיפורים קצרים על פסיכותרפיה." (עשת 2009) בסיפורים הללו המטפל עודד את מטופלים ברגעי משבר "לפתוח שער" להיכנס דרכו ולגלות אפשרות לשינוי עצמי ושינוי ביחסים עם האחר והעולם. שער זה נפתח ברגע בו אנשים מודעים לרגשות קשים של אשמה, בושה, חרטה, בהלה, כעס וטינה. המוכנות לשאת רגשות קשים אלו מאפשרת להיכנס מבעד לשער זה ולהתקדם אל עבר סליחה, פיוס ושלום.

 

לא אסלח לך לעולם.  

   מקצוע הפסיכולוגיה ממקם אותי במעמד שונה במסגרות חברתיות שונות להן אני שייך. בעיתוי חברתי גרוע חטאתי בגסות וחוסר רגישות כלפי סלעית. היא אם גברית, קצוצת שער, לסת מרובעת, חֲמוּרָה, קשת יום, רגישה ליחסי אנוש, אך לא מצליחה לתרגם רגישות זאת ליחסים עצמם.

   "לא אוכל לסלוח לך לעולם", פסקה מיד ללא חיוך.

   אני מבקש לפייס. מבקש מחילה ונענה בשלילה. חודשים חולפים ואני לא זונח את התקווה שתמחל לי.

 

   מרטין בובר בעקבות תורת משה, מציע לי להמתין עד בסמוך ליום הכיפורים: "אם תבקש פעם ועוד פעם ועוד פעם והיא תסרב לך, אתה פטור." לוחש  השטן במסגרת ההלכה... אהבה  איננה במעמדים הללו.

 

   יום אחד פונה אלי סלעית באופן רציני: "אני צריכה ממך טובה כפסיכולוג."

   הנה ההזדמנות לכפרה. אין כמו מעשה להציע את כנות כוונותיו של אדם.

   גם סלעית הָרֶגִישָׁה ליחסי אנוש באופן לא ממומש, רואה את ההזדמנות שאני ממתין לה. מיד היא מציינת כי אחרי שאעשה את הטובה, שוב לא נדבר: "לא אוכל לסלוח לך לעולם!" היא שבה וסוגרת בעצב.

   במרץ אני נרתם לביצוע מדוקדק של הטובה וגם מצליח.

   סלעית מודה לי בקמצנות. ביום הכיפורים, בסיוע יצר המאבק להישרדות, היא חותכת: "לא נדבר עוד!"

   חולפות שנים. אני נאבק בכרובים האוחזים בלהט החרב המתהפכת, אוהב וכועס ולפעמים אפילו לא סובל אחרים. משתדל לא לפגוע. מבקש סליחה. אנשים מוחלים לי. גם כפרה מקבלים בתודה. יש לי רשימת אנשים שאני לא מסתדר איתם. אני עובד לצמצם אותה. בכל פעם אני משחרר אנשים מן הרשימה ואחרים מצטרפים. אני שבע רצון, הרשימה מצומצמת למדי, פחות מחמש נפשות. לסלעית יש נוכחות מרשימה ברשימה.

   סלעית ממשיכה להודיע כנראה במצוות אלוהים: "לא אוכל לסלוח לך לעולם..."

   איזה ניסיון ואתגר מזומן לי כאן? חברים כבר אמרו לי מזמן: "עזוב אותה... אל תהיה קשה עם עצמך... תוותר לעצמך בעניין זה... עשית מספיק."

 

   עוד ימי כיפורים חולפים... סלעית ומשפחתה עוברים לגור ברחוב בו אנחנו גרים. אנו נפגשים בערב מהביל של קיץ לח. "איך המשפחה?" היא שואלת ללא חיוך.

   אני מזיע. זו ההזדמנות.

   ממשיכים לדבר כשנפגשים על המדרכה. הכעס שלי לא נמוג: "עד מתי?" נראה שחברי צדקו, כבר מזמן הייתי צריך לוותר ולעזוב את העניין. זהו חטאי האמיתי, נחמדות חודרנית וגסה. מצוות הנֶחְמָדוּת נצרבה בי כהכרח הישרדותי. "היה נחמד!" אני מצווה את עצמי כי אני בן יחיד המאוים להפסיד את הוריו והייתי גם חבר קהילה קיבוצית המאוים בנידוי חברתי.

 

   מרטין בובר מורה אותנו לבקשת סליחה ומחילה ולא רק להתנצלות. לכן אין לומר "אני מתנצל אבל..." כי הרי אתם לא ממש חושבים לקחת אחריות על המעשה הרע אשר עשיתם. אמרו מעתה: "אני מבקש סליחה ומחילה!" עכשיו מודים אתם בפני האחר על הפגיעה המדויקת שפגעתם, יודעים אתם את נפש הנפגע ואת חטאכם כלפיו. על כך זכאים אתם למחילה מהנפגע. שער אל קירבה מחודשת נפתח עתה."   

   פיית האהבה מבקש להצטרף אבל אלוהים דוחה אותה. "אין כאן כרגע עניין של אהבה אלא של אחריות לשלום.

 

   אט אט מתבהר לי ששיחת ברור עם סלעית אינה מתאימה כאן!

   ...לסלעית ולי יחסי התעניינות וענייניות. היא לא תסלח לי לעולם ואני כבר לא אשם בעניין זה. רווח לי. השריטה שבליבי מזמינה קירבה. אולי לא כדאי שתשכח, השכחה מרחיקה לפעמים.

  בעל הרחמים מחייך בסיפוק, מחבק את סלעית ומזרז אותה לחייך ואותי להעמיק את הסליחה המשחררת שעמלתי ליצור בתוכי.

 

אמון.

   פרנסיס פוּקוּיאמַה פרופסור אמריקאי לכלכלה כתב ספר על אמון. בספר הוא מגדיר אמון כמערך רגשי ועסקי של מוכנות שני צדדים לקחת סיכון ולנהל ביניהם עסקים לאורך זמן. כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אומר לי שהוא נותן אמון באנשים כל עוד הם לא בגדו בו, הוא לוקח סיכון קטן. יחסי אמון תוך נטילת סיכון ממשי מתחילים אחרי שנשבר האמון ויש צורך לכפר על המעשים מצד הפוגע ולסלוח מצד הנפגע. 

 

   הארי וסאלי כבר כותבים את נוסח המצבה לקבר נישואיהם הם מתקשים להתמודד עם שאלת האמון. הם יושבים מולי בחדר הטיפול. אני המטפל שלהם והם מאתגרים את סבלנותי.

   "על מה בדיוק אתה חושב שאנחנו צריכים לדבר?" שואלת אותי סאלי בחשדנות.

   "על אמון." אני משיב ביובש.

   "אני דורשת בדיקת פוליגרף. רק ככה אוכל להאמין לו."

   "אמון זה מה שעושים ולא מה שמוכיחים. מילים פה לא יעזרו." אני מכיר את העניין. בבדיקה מתברר שהוא דובר אמת והנבגד מודיע שהבוגד כל כך חכם שהוא משקר גם לפוליגרף.

   "אני דורשת הוכחות שהוא כבר לא איתה."

   "אי אפשר לתת הוכחות למי שלא מאמין, כי אין אמונה."

   "אז מה נעשה?"

   "תחיו זמן בלי אמון. היחד שלכם ומה שתעשו כל אחד למען האחר יבנה אמון מחודש."

   "ובינתיים לא נחזור להיות ביחד?"

   "נראה לי שמרחוק אתם מצליחים לשמור על חיים שקטים יחסית."

 

   "אתה תצטרך לעשות הרבה צעדים בוני אמון." אני מציין בצער בפני הארי.

   "כמו מה למשל?"

   "כמו לאפשר לסאלי להתפרץ בפרצי הקנאה שלה. כמו לחזר אחריה, כמו להמליך אותה כְּמַלְכָּתְךָ כמו להיות עפר ואפר לרגליה... נראה לי שבדיקת פוליגרף תוכיח שאינך מוכן להשקיע בשינוי!"

   הארי כועס: "היא צריכה גם להתחשב בי."

   "לא! היא לא! אתה הוא הפוגע ואתה אמור להתחשב בה."

   "כמה זמן?"

   אני שותק, מהרהר בשאלה החשובה הזו של מחיר הכפרה...

   סאלי עונה במקומי: "לפחות שבע שנים!" עונה ונשענת מרוקנת לאחור.

 

   "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים... האהבה מזכירה כי פה ושם פגשתם בה מרחפת סביבכם, בוכה, אֲבֵלָה על מות ליבכם. הרי רק ימים אחדים הם שבע השנים, רק ימים אחדים עד שימלאו ימיכם לראות את השער החדש אל עוד אמון ואל אהבה." 

 

   "אני מוכן להשקיע בך שבע שנים כדי שתקבלי אותי חזרה." מפתיע הארי את סאלי ואותי. רוב הבוגדים שאני פוגש, אינם מוכנים לכך. אבל הוא איש חרוץ, דור שני לפועלי תעשיה מקצוענים, מאלו שכבר יש מעט בארצנו. מצוות עבודה קשה רשומה בעשרת הדיברות של משפחתו.  

   סאלי מהססת רגע, היא מתקשה לקבל, לרעוד ולהתעורר מגבר מושפל.

   "אם תהיי מלכה, יהיה לך מלך." אני מעודד אותה.

   לבסוף זה אפילו נמשך פחות משבע שנים...!

 

ביבליוגרפיה

 

אושר, מ., עשת, י. (2002) הילכו שניהם יחדיו, אחרי שזעקת כאב של  Acting out מן העבר עלתה? נפש. 11. 58-66.

 

אלון, נ., עומר, ח. (2005) השטן שבינינו. ספרים.

אלון, נ., עומר, ח.  (2011) נטילת אחריות מתוך עמדת כוח. פסיכו-דהרמה מרכז ללימוד ואימון בודהיסטי. http://psychodharma.co.il/resposibility.htm

בובר, מ., מ. (1962) אשמה ורגשות אשמה. פני אדם. ביאליק.

גרינשפון, י. (2005) על כוח ואי-אלימות - חייו ומשנתו של מהטמה גנדהי. סדרת "אוניברסיטה משודרת", משרד הביטחון.

העם דורש צדק חברתי (2011) http://j14.org.il

לותר קינג, מ. (2008) אוטוביוגרפיה. ידיעות ספרים.

מנדלה, נ. (1994) לוחם חירות, אוטוביוגרפיה. כתר.

נוימן, אלון (2006). צדק מאחה: סקירת תיאוריות ויישומים. מאתר פסיכולוגיה עברית. http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=703

 

עשת, י. (2009) פתח לנו שער, סיפורים קצרים על פסיכותרפיה בזמני חורבן גלות נחמה וגאולה. סטודיו צפריר.

 

עשת, י. (2010) היחסים בין הטיפול הפסיכולוגי ליהדות, ממאבק ענקים דרך פיוס לקראת שיתופי פעולה. פסיכואקטואליה. ינואר. 10-19.

 

עשת, י. (2010) טיפול מגובה מחקר וטיפולים דינמיים: ממאבק ענקים דרך פיוס לקראת אינטגרציה. פסיכו אקטואליה. יולי 42-49

 

קוק, א., י., ה. (1985) אורות התשובה. בתוך: אורות התורה, מוסד הרב קוק.

קפקא, פ. (1997) לפני החוק. בתוך: גזר הדין וסיפורים אחרים. קלאסי כיס, אמנות לעם עם עובד.

 

Bloomfield, D., Barnes, T., Huyse, L.  (2003) Reconciliation After Violent Conflict A Handbook International Institute for Democracy and Electoral Assistance.

 

Cahn, D. & Abigail, R. (2007) Managing conflict through communication. Boston: Allyn and Bacon

 

Chapman, G., D. (1995) The five love languages: How to express heartfelt commitment to your mate. Chicago: Northfield.

 

Courtright, John A., M., Frank E., Rogers, L., E., Bagarozzi, D. (1990) Interaction dynamics of relational negotiation: Reconciliation versus termination of distressed relationships. Western Journal of Speech Communication. 54(4) 429-453.

 

Daya, A., Gerace, A., Wilson, C., Howells, K. (2008) Promoting forgiveness in violent offenders: A more positive approach to offender rehabilitation?

Aggression and Violent Behavior. 13 (3) 195-200.

 

Enright, R. D. (2001) Forgiveness Is a Choice: A Step-By-Step Process for Resolving Anger and Restoring Hope. (Apa Lifetools) Amer Psychological Assn.

 

Fincham, F., Beach, S. R. H. (2007) Forgiveness and marital quality: Precursor or consequence in well-established relationships? The Journal of Positive Psychology. 2 (4), 260-268.

 

Fisher, M, L., Exline, J., J. (2010) Moving Toward Self-Forgiveness: Removing Barriers Related to Shame, Guilt, and Regret. Social and Personality Psychology Compass. 4 (8), 548–558.

 

Gottman, I., M. (1994) What predicts divorce? The relationship between marital processes and marital outcomes. Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaurm.

 

Hall, J., H., Frank, D. Fincham, F., D. (2005) Self Forgiveness; The Stepchild Of Forgiveness Research. Journal of Social and Clinical Psychology. 24 (5), 621-637.

 

Karremans, J. C., Van Lange, P. A., Holland. R. W. (2005) Forgiveness and its associations with prosocial thinking, feeling, and doing beyond the relationship with the offender. Pers Soc Psychol Bull. 31(10), 1315-1326.

 

Lawler, K.A., Younger, J.W., Piferi, R.L,, Billington, E., Jobe, R., Edmondson K., Jones, W.H. (2003) A change of heart: cardiovascular correlates of forgiveness in response to interpersonal conflict. J Behav. Med. 26(5), 373-393.

 

Lawler, K.A., Younger, J.W., Piferi, R.L., Jobe, R.L., Edmondson, K.A., Jones, W.H. (2005)  The unique effects of forgiveness on health: an exploration of pathways. J. Behav. Med. 28(2),157-67.

 

Lawrence, W. S., Strang, H. (2007) Restorative Justice: the evidence. The Smith Institute.  http://www.sas.upenn.edu/jerrylee/RJ_full_report.pdf

 

Luskin, F., Luskin F. (2001) Forgive for Good: A Proven Prescription for Health and Happiness HarperOne.

 

Pettitt, G. A., (2001) Health, Joy, Love, and Forgiveness. Whole life endevours.

http://www.iloveulove.com/downloads/01%20HJLF%20Workshop%20Manual.pdf

 

Wilmot, W. W., & Hocker, J. L. (2007) Interpersonal Conflict. Boston: McGraw-Hill.

 

Worthington, E.L. Jr., Drinkard, D. T. (2000). Promoting reconciliation through psychoeducational and therapeutic interventions. J. Marital Family Therapy, 26(1), 93-101.

 

Worthington, E.L., Jr., Witvliet, C.V., Pietrini, P., Miller, A.J. (2007)  Forgiveness, health, and well-being: a review of evidence for emotional versus decisional forgiveness, dispositional forgivingness, and reduced unforgiveness. J. Behav. Med., 30(4), 291-302.



[1] יששכר עשת, המחלקה לרפואת משפחה חיפה. בספר "פתח לנו שער, סיפורים קצרים על פסיכותרפיה בזמני חורבן גלות נחמה וגאולה", באתר שלי "לרפא את יציר כפיך" ובכתובת isas.eshet@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.