עמידה בניסיון וצמיחה פוסט טראומטית (אוגוסט 2010)

עמידה בניסיון וצמיחה פוסט טראומטית

   קריאה במקורות ישראל בנושא העמידה בניסיון מגלה הקבלות מעניינות בין תהליך "עמידה בניסיון" לבין תהליך "צמיחה פוסט טראומטית". מוזמנים לקרוא ולחפש את ההפריה ההדדית בין המושגים שבאים מעולמות שונים ויוצאים מהנחות יסוד שונות.

צמיחה פוסט טראומטית

   המקבילה המדעית לתהליך "הניסיון" שמציעים חכמי ישראל הוא "כושר התאוששות" או "צמיחה פוסט טראומטית" (Posttraumatic growth). זהו תהליך של ההסתגלות והתאוששות במהלך ולאחר זעזועים קשים, כדוגמת בובת "נחום תקום" (bouncing back). מתברר שזהו מצב נורמאלי ואצל רוב האנשים הנמצאים באזור פיגוע ניתן לראות כיצד הם מתאוששים, חוזרים למצב קודם, בונים מחדש את החיים ואפילו יוצאים מחוזקים יותר. במינוחים מקצועיים הם מראים סימני "צמיחה פוסט טראומטית". מתוך מצב הסבל הקשה, הם מגיעים לאיזון משמעותי.

   כושר התאוששות אינו תכונה, אלא מערך של התנהגותיות, מחשבות ופעולות שניתנות ללמידה ופיתוח. "צמיחה פוסט-טראומטית" אינה מבטלת את הסבל והכאב הכרוכים בהתמודדות עם המצב המזעזע, אך היא מציעה אתגר והוא האפשרות לצמוח מדרך ההתמודדות עם הסבל. אין מדובר בקידוש הסבל ואין כאן המלצה לסבול. סבל הוא רע ועדיף להימנע ממנו ולצמוח בדרכים אחרות. אך אם האדם סובל, אפשר לנצל את המצב הקשה לצמיחה והתפתחות.

   על פי Tedeschi & Calhoun (1995) אנשים בעלי כושר התאוששות יכולים לזהות במצבים קשים: אתגרים, הזדמנויות חדשות, אינטימיות בין אישית, כוח סבל, הערכה גבוהה יותר לטוב ואת כוח הרוחניות, הייעוד ומשמעות החיים.

   חוקרים שונים מתייחסים לשינויים החיוביים בתורות החיים של האנשים שעברו זעזועים קשים. Tedeschi, R G. & Calhoun, L G. (2004) מזהים בדרך לצמיחה את המחשבות הבאות:

1. קבלת היותך מוגבל.

2. יש משמעות גם בחיים הטובים וגם ברע מכל.

3. יש לאדם יעוד ותפקיד בחיים.

4. ניתן להתמודד עם מצוקות קשות לבד ובשותפות גורל.

5. אמונות רוחניות חושפות את החסד שקיים בועלם.

6. למשפחה וקהילה יש ערך מרכזי בחיים.

עמידה בניסיון 

   בברכות השחר מבקש המתפלל: וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבְּקֵנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לא לִידֵי חֵטְא. וְלא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹון. וְלא לִידֵי נִיסָּיוֹן. וְלא לִידֵי בִזָּיוֹן... המתפלל יודע שעמידה בניסיון הוא תהליך קשה שאפשר גם להיכשל בו והוא מעדיף, אם יעלה מלפני השם, לדלג עליו.

   יש מקום לחשוב שכאשר אדם עובר חוויה קשה מלווה בייסורים, יתכן וזהו עונש על חטאו. חולה סוכרת שהזניח את עצמו ונאלץ לעבור כריתת רגל. איש שמן, מעשן, לקה בליבו. רש"י במסכת ברכות דף ה/א מסביר את התהליך שיכול לעבור אדם הסובל ייסורים. א. מומלץ לאדם לפשפש ולבדוק את מעשיו. ב. אם לא מצא עבירה המצדיקה ייסורים אלו, יתכן שביטל תורה שגם ביטול תורה יכול להיות מקור לייסורים. ג. אם גם לא ביטל תורה, הרי שניתן לומר עליו, אשרי האיש אשר אלוהים מייסר אותו והוא יוכל ללמוד מהתורה את משמעות הייסורים. הייסורים מזמינים את האדם ללמוד את תורת החיים. אלו הם "ייסורים של אהבה". גם כספי (2002) בעקבות רש"י ומקורות אחרים עושה אבחנה בין עונש שהוא ייסורים הבאים בעקבות חטא, לבין ייסורים שמקורם בניסיון, כלומר יש ייסורים אך אין חטא.

   בתלמוד הבבלי מסכת עירובין דף יג/ב. מספרים לנו כיצד במשך שנתיים ומחצה היו בית שמאי ובית הלל חלוקים בדעותיהם בהקשר לייסורים המזומנים לאדם בעולמנו. בית שמאי טענו שנוח לו לאדם אילו לא היה נברא בכלל. בית הלל טענו שטוב יותר שאדם נברא. לבסוף סיכמו ביניהם שנוח לו לאדם שלא נברא, יותר משנברא! אבל היות ולא שאלו את האדם והוא נברא, אם סובל מייסורים שיפשפש במעשיו ויש מנסחים זאת שימשמש במעשיו. יתכן שאחרי שלא מצא חטא המשמוש משמעו לקבל את הסבל כממשות אלוהית המזמינה את האדם לחפש את משמעות וממשות חייו.

   גם במכילתא לשמות כ/כ, אנו מוצאים את ערך הייסורים ללא קשר לעוון. מובאים דברי רבי שמעון בן יוחאי שאמר כי חביבים הייסורים שהם מביאים שלש מתנות טובות: תורה, ארץ ישראל ועולם הבא"

   מדרש תנחומא וירא פרק כ' מביא שלושה משלים הממחישים את הייסורים ללא החטא. המדרש מתייחס לפסוק מתהילים יא "ה' צדיק יבחן..." א. פשתן טוב הוא כמו הצדיק. אם אתה כותש אותו הוא משתבח ומתרכך, אבל פשתן מקולקל מתפורר במהלך הכתישה. ב. קנקן טוב הוא כמו צדיק, אם יקיש עליו היוצר, הוא ישמיע צליל נעים. קנקן סדוק אם תקיש עליו הוא יתרסק. ג. פרה בריאה היא כמו הצדיק, ניתן לשים עליה עול, אך פרה חלשה תכרע תחת העול.

ערך הניסיונות והאתגרים

   א. אזהרה לחזקים, עשירים וצדיקים שמרגישים שהם כל יכולים: במסכת סוכה נב/א, אנו מוצאים את העיקרון שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, כלומר האפשרות להתפתות ולעשות שגיאה גדלים עם גדול כוח האדם. עקרון זה דומה לדברים בספר דברים ח'/יד- יח, וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כּוֹחִי וְעוֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כּוחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל...

   ב. הייסורים כמחשלים לקראת המשימות הבאות: בספר שמות א/יב אנו לומדים על ערך הייסורים ככלי מחשל. וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אוֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרוֹץ. הרב סולוביציק אומר שאנחנו בעולם הזה רק שליחים. לכל אחד בעולם יש את התפקיד שלו. כמו שלא יעלה על הדעת לשלוח שליח לשליחות שהוא לא יכול לבצע, כך לא מעמידים אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו. כך גם אלוהים מנסה את עם ישראל ומחשלו לקראת תפקידו בספר דברים פרק ח/ב וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנּוֹתְךָ לְנַסּוֹתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמור מִצְוותָו אִם לא.

   ג. ירידה לצורך עליה. במיכה ז/ח טוען הנביא כי לפעמים רק נפילה מאפשרת התרוממות. אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. חכמים פרשים פסוק זה שאילולא נפלתי לא קמתי ואילולא ישבתי בחושך לא היה ה' אור לי.  בסנהדרין צט/א נאמר שמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. כלומר הנופל וקם עשוי להיות חזק יותר.

   ד. להתחזקות בתהליך החזרה בתשובה, לדרך הישר. ר´ נחמן מברסלב מסביר שכָּל הַהִתְרַחֲקוּת היא רַק כדי הִתְקָרְבוּת וְצָרִיך הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים שֶׁהוּא מִתְייַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל עֲבוֹדוֹת הַשֵּׁם וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאד, וְלא הִתְחִיל כְּלָל לִכְנוס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה כִּי רוֹאֶה עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָלֵא עֲדַיִן הִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים וְכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אֵין מַנִּיחִים אוֹתוֹ וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל וְאֵין רוֹצֶה כְּלָל בַּעֲבוֹדָתוֹ.

   ה. מבחן שאדם לוקח על עצמו כדי להוכיח לעצמו ולה' את גודל אמונתו: בתהילים פרק כו/ב דָוִד מבקש מאלוהים, בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי, צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי. מהלך זה אינו מומלץ כפי שניתן לקרוא בילקוט שמעוני בשמואל ב/יא/קמח, לעולם לא יביא אדם עצמו לידי ניסיון.

בחירה חופשית חופש בחירה לאור החסד האלוהי.

   הרמב"ן טוען שעניין הניסיון הוא האפשרות הקיימת לאדם לזהות ולבחור בדרך הנכונה. הרמח"ל בספרו מסילת ישרים/א מרחיק לכת עוד יותר וטוען שנִמְצֵינוּ לְמֵדִים, כִּי עִקַּר מְצִיאוּת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק לְקַיֵּם מִצְווֹת וְלַעֲבוֹד וְלַעֲמוֹד בְּנִיסָּיוֹן גם אם האדם נמצא בטוב וכמובן אם הוא נמצא ברע.

   הרמב"ם במורה נבוכים ג/כג טוען שמטרת ספר איוב כולו היא  להראות שבעצם איננו יכולים לדעת את חכמת אלוהים, כוונותיו ודרך הנהגתו את העולם. דווקא אי הידיעה היא המקלה על האדם ומאפשרת לו להאמין באלוהים בכל מצב. גם הייסורים יכולים להוסיף לו אהבה להשם. בספר איוב מב/ב-ו אומר איוב כי הוא יודע עכשיו שאלוהים הוא כל יכול וְלא נבצר ממנו לבצע כל תוכנית. לא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלא אֵדָע אומר איוב ועַל כֵּן אֶמְאַס בכל הספקות וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר.

   כך גם מסיים קהלת את דבריו בפרק יב/י-י"ד. בִּקֵּשׁ קוֹהֶלֶת לִמְצוֹא דִּבְרֵי אֱמֶת, דִּבְרֵי חֲכָמִים אשר נִתְּנוּ כביכול מֵרוֹעֶה אֶחָד. ולכן הוא ממליץ להִיזָּהֵר מלעֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה שירחיקו אותנו מהאמת האלוהית. כי סוֹף דָּבָר הַכּול נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלוֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלוֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע:

מי ייתן וימצא כל אחד את דרכו המאתגרת דרך ניסיונות מוצלחים לשלמות האישית משפחתית וחברתית.

"... וּמִבְּשָרִי אֶחֱזֶה אֱלֽוֹהַּ: " איוב יט/כו על פי Kuts (2000) 

   איוב מתאר בשלוש מילים אלו את חוויתו הביו - ומבשרי, פסיכו - אחזה,  רוחנית – אלוה. המרכיב המשפחתי חברתי, הוא המפגש בינו לבין אשתו וחבריו. מפגש בין אדם סובל לבין סביבה אנושית המתקשה להתמודד עם הסבל המערער את הביטחון האמונתי של הקרוב והנוגע בסבל זה.

  שש גישות טיפוליות מציג ספר איוב:

א. גישה אשתו של איוב: איוב ב'  (ט) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת: אולי היא מאפשרת לאדם הסובל להחליט על רגע מותו.

ב. אליפז: התגלה לו חזון, חלום, תיאוריה סיבתית האומרת אם אלוהים מייסר, אם אדם סובל, סימן שהוא חוטא. אין אדם שלא יחטא. הוא מוריד את האשמה במעט כשאומר, כי אי אפשר שלא לחטוא. יש לקבל את הייסורים מידי אלוהים באהבה. הוא גוער באיוב שאינו מתנחם בדברי הרעים. ראוי לסמוך על דברי חכמים. חטאי איוב לדעתו הם בין אדם לחברו, חטאי הדורות הקודמים ומחשבות הכפירה. התרופה היא התשובה.

ג. בלדד: מסתמך על מסורות, כלומר על תיאוריות של אחרים שיודע אותם. אלוהים אינו מעוות משפט. הרשעים יאבדו. ואין אדם יכול לזכות, כאשר הוא מאשים לפני האלוהים.

ד. צופר: מסתמך רק על אמונתו וניסיונו. חכמת אלוהים אין לה חקר. אם ישוב איוב בתשובה, ייטב לו. וכן נגזר מאלוהים.

ה. אליהו: איש צעיר שמתנצל על שמדבר, כי יש לו צורך לדבר. "אֲדַבְּרָה וְיִירְוַח לִי..." "יוֹשֶׁר לִבִּי אֲמָרָי וְדַעַת שְפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ: רֽוּחַ אֵל עָשָתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי:"י. אליהו מסביר שאלוהים מדבר עם האדם בחלום ובמחלה: "כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל וּבְשְׁתַּיִם לא יְשׁוּרֶנָּה: בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה..."  "וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבו…". הוא מוסיף כי אלוהים אינו רשע. הצדק והרשע הם עניין לאדם ולא לאלוהים. כל הדוברים צודקים בדברם במשהו כי בכולם ישנו דבר אלוהים.

ו. אלוהים: מפנה את תשומת ליבו של איוב לנפלאות אלוהים בטבע: חי, צומח ודומם. אלוהים אינו מאשים, הוא שואל. יש לו הצעה, לחקור את הטבע ואת תנועותיו יוצאות הדופן למשל בהמה ולוויתן. אלוהים נוכח, מכיל, ללא סיבתיות, עם אסתטיקה וחקירה ולמידה מן הטבע.

איוב נרגע:

פרק מ": ה' היה מוכן לחשוף משהו מסודו, ואיוב שמע וראה אלוהים. לְשֵׁמַע אוֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָֽתְךָ. עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר. לנוכח הידיעה האלוהית שקלט שמץ ממנה, על כן אמאס בעצמי, כלומר הוא הבין  שהוא הפחות ונחמתו היא לנוכח היותי רק עפר ואפר. נפלאות העולם ימשיכו להתקיים, גם אחרי שיסיים האדם את תפקידי ובכך נחמתו.

Tedeschi RG, Calhoun LG. (1995) Trauma & Transformation: Growing in the Aftermath of Suffering. Thousand Oaks, Calif.: Sage Publications

Tedeschi, R G. & Calhoun, L. G. (2004) Posttraumatic growth: Conceptual foundations and empirical evidence. Psychological Inquiry, 15, 1–18.

Kutz I. (2000) Job and his “doctors”: bedside wisdom in the book of Job BMJ  December 23; 321(7276): 1613–1615.

כספי י. (2002), לדרוש אלוהים. תל אביב, ידיעות אחרונות ספריית חמד.