לרפא את יצירי כפיך

33בחוקותי.א. חזון השלום ב. שלום בין בני זוג.

א. התנאי לשלום בעם ישראל ולכל יושבי תבל הוא הליכה על פי תורת החיים שנתן אלוהים: אבל העבודה רבה. קרא על הדרך הזו כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרשה, עד לרגע בו אדם מישראל וכל יושבי תבל יחוו את הקוממיות שהיא החירות וזקיפות הקומה.

ב. אלוהים ישכון בלב אם נשמרו את מצוותיו. "אִם בְּחֻקּוֹתַי וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם."
גם האוהבים נתונים זה בליבו של זה כל זמן שתורתם הערכית מוסרית מתואמת. כשמדובר ביחסים בין אדם לאלוהים, התורה היא חד צדדית. כאשר מדובר ביחסים בין אישיים, אלו הן שתי תורות שיש לחבר.
תאריך פרסום: 28/7/2009

 

א

פרשת בחוקותי: חזון השלום

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

 

   התנאי לשלום לעם ישראל ונראה שגם לכל יושבי תבל הוא הליכה על פי תורת החיים שנתן אלוהים: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם."

   הליכה על פי תורת חיים זו, מאפשרת לבני האדם להתרכז ולהשקיע משאבים בסיפוק הצרכים הקיומיים הבסיסיים: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ... וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם."

   סיפוק הצרכים הבסיסיים יביא שלום: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם."

   אבל השלום הפיזי אינו אלא השלב הראשון לקראת שלום אמיתי של יהודי בפרט ושל האדם בכלל, בעולמו הפנימי ועם זולתו. עכשיו יש לרדוף את האויבים התוך אישיים והבין אישיים. כולם צריכים להתאחד למלחמה זו, כי האויבים הללו עלולים לֶחָרֶב את השלום שהושג. זהו מאבק להשתית את החיים על תורת החיים המוסרית שנתן אלוהים לעם ישראל ולכל יושבי תבל: "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב.

   כאשר ייתמו אלו המחפשים לֶחָרֶב הכל: "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם." זוהי הברית הנצחית שבין אלוהים לאדם לכל מי שחווה אותה.

   בשלב זה של השלום הפנימי מתפנה האדם לחבר בין הידע הישן והידע החדש: "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ." זוהי הקדמה והצמיחה מן השורשים.

   או אז יגיע הרגע שבו יוכל כל אחד לחוות את משכנו של אלוהים בתוכו. החוץ והפנים אחד יהיו, חווית הנוכחות האלוהית תהיה ברורה: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם." כך לעם ישראל וכך לכל יושבי תבל.

   ועכשיו גם נוכל להתפנות ולחוות את חווית הקוממיות שהיא חווית החירות. לא עוד עם עבדים אלא עם עבדי השם: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹות לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת." כמאמר יהודה הלוי: "עַבְדֵי זְמָן עֲבְדֵי עֲבַדִים הֵם,  עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי. עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ 'חֶלְקִי ה'!' אָמְרָה נַפְשִׁי.

   שיא השיאים מתרחש בהמשך הפרק כאשר עם או אדם נמצאים בשפל המדרגה, בגלות. כל אחד יכול להגיע לשפל המדרגה. ברגעים הללו במעמקים ניתן לקרוא לעזרה. "ממעמקים קראתיך יה." אין לאבד את התקווה, כי הברית בין אלוהים לעם ישראל וכל יושבי תבל חזקה ובלתי ניתנת להפרה. הדרך לתיקון קיימת תמיד: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'."

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ

אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלהֵי אֲבוֹתֵינוּ

ונצליח להרים את השפע הפיזי לשפע רוחני

שייתן בנו עוצמה לעמוד ברגעים קשים בקוממיות.

לְמַעַן יִיטַב לָנוּ, לצאצאנו ולכל יושבי תבל לְעוֹלָם.

 

בְּאֶמְצָעוּת לְחִיצָה עַל "הוֹסֵף תְּגוּבָה" אֶשְׂמַח כְּמֵיטָב יָכוֹלְתִּי

לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת, לְהֵיעָנוּת לַבַּקָּשׁוֹת וּלְהִתְיַיחֵס לִתְגוּבוֹת.

 

 

ב

שלום בין בני זוג בפרשת בחוקותי

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   אלוהים לא יתהלך בקרב בני ישראל ולא ישכון בתוכם אם לא ישמרו את חוקיו ומצוותיו. כך אנו קוראים בויקרא פרק כ"ו: (ג) אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם: (יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: (יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלוֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:

   גם האוהבים נתונים זה בליבו של זה כל זמן שתורתם הערכית מוסרית מתואמת. כשמדובר ביחסים בין אדם לאלוהים, התורה היא חד צדדית. זוהי תורתו של האל שאנו מצייתים לה. כאשר מדובר ביחסים בין אישיים, אלו הן שתי תורות, או שתי פרשנות לתורת השם. ואנחנו אמורים לחבר בין שתי התורות שלנו.

   כאשר הערכים המוסריים שלנו אינם תואמים, מה נעשה? האם ננסה להתאים עצמנו זה לזה?, האם נדרוש קבלה ללא תנאי כי תורתנו היא התורה הנכונה? אנו עלולים חס ושלום להגיע למצב שבו ניגעל זה מזה...

   חיזוק לרעיון שאנו נתונים זה בזה ניתן לקבל מספר בראשית פרק א (כז) וַיִּבְרָא אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם: ובספר הזוהר אנו מוצאים רעיון דומה אך מפותח יותר. "וכשהנשמות יוצאות, זכר ונקבה כאחד הן יוצאות. אחר כך, כיון שיורדות, מתפרדות הן, זו לצד זה וזו לצד זה, והקדוש ברוך הוא מזווגן אחר כך. ולא ניתן הזיווג לאחר, אלא לקדוש ברוך הוא בלבד, שהוא יודע זיווגן לחברן כיאות. אשרי אדם, שזוכה במעשיו והולך בדרך האמת, כדי שתתחבר נפש בנפש כמו שהויו מעיקרן: שהרי אם זוכה במעשיו, זה הוא אדם שלם כיאות... (מתוך הזוהר בתרגום נפתלי רוטנברג, זוהר ח"א רח ע"א.) ועל זה נאמר בילקוט שמעוני: "...דרש רבי עקיבא, איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו, אש אוכלתן..."

   ביאליק בפואמה הבריכה, מתעניין בחידת שני העולמות. בשפתו הוא כותב לנו: "וּבְשִׁבְתִּי שָׁם עַל-שְׂפַת הַבְּרֵכָה, צוֹפֶה בְּחִידַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, עוֹלָם תְּאוֹמִים, מִבְּלִי לָדַעַת מִי מִשְּׁנֵיהֶם קוֹדֵם, וּמַטֶּה ראשִׁי תַּחַת בִּרְכַּת שָׂבֵי חוֹרֶשׁ מַרְעִיפֵי צֵל וָאוֹר וְשִׁיר וּשְׂרָף כְּאֶחָד – הָיִיתִי מַרְגִּישׁ בַּעֲלִיל בִּנְבוֹעַ חֶרֶשׁ כְּעֵין שֶׁפַע רַעֲנָן חָדָשׁ אֶל נִשְׁמָתִי, וּלְבָבִי, צְמֵא תַעֲלוּמָה רַבָּה, קְדוֹשָׁה, אָז הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא דְּמִי תוֹחֶלֶת, כְּאִלּוּ הוּא תוֹבֵעַ עוֹד וָעוֹד, וּמְצַפֶּה לְגִלּוּי שְׁכִיָנה קְרוֹבָה אוֹ לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ.

   חידת שני העולמות כמאמרו של ביאליק מתפרשת מתוך ספר בראשית בדרך חדשה. וַיּאמֶר ה' אֱלוֹהִים לא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ... וַיַּפֵּל ה' אֱלוֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו וַיִּסְגּוֹר בָּשָר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן  ה' אֱלוֹהים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִישָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיּאמֶר הָאָדָם זאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָר מִבְּשָרִי לְזאת יִקָּרֵא אִישָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָר אֶחָד.

   יברכו מעתה בני הזוג כי בעזרת השם: "ונתתי משכני בתוכך ואת בתוכי והתהלכתי בתוכך ואת בתוכי. אני ואת עזר שכנגד עזר מתוך הניגוד שיביא את השלמתנו לידי שלמות אחת שהיא האדם".

  

מִי ייִתֵּן וְהָיָה לְבָבָנו בשלום,

שהיה שלום ביננו לבין בן או בת זוגנו

לְמַעַן ייטב ותהיה אהבה גם לילדנו לדורותם לְעוֹלָם.

 

בְּאֶמְצָעוּת לְחִיצָה עַל "הוֹסֵף תְּגוּבָה" בְּסוֹף הַמַּאֲמָר, אֶשְׂמַח כְּמֵיטָב יָכוֹלְתִּי

לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת, לְהֵיעָנוּת לַבַּקָּשׁוֹת וּלְהִתְיַיחֵס לִתְגוּבוֹת.

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.