לרפא את יצירי כפיך

פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית.

"...ואהבת לרעך כמוך..." גם בחדר הטיפול מאת יששכר עשת בסיוע מרב אושר.

מאמר זה דן בשאלת האפשרות להשלים ולחזק את התהליך הטיפולי בתגובות פרו - חברתיות בעלות ערך מוסרי. במאמר זה תוצג דרך התייחסות ברגעי נזקקות מעשית של מטופל. דרך זו משלבת בין התערבויות טיפוליות לבין התנהגות מוסרית פרו - חברתית. המאמר גם עוקב אחרי שלבי התהליך הבין אישי המומלץ בספר ויקרא פרק י"ט שמוליך למערך נפשי של "...ואהבת לרעך כמוך": (יז) לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. (יח) לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'. באמצעות לחיצה על "הוסף תגובה" בסוף המאמר, אשמח כמיטב יכולתי לענות על שאלות, להיענות לבקשות ולהתייחס לתגובות. ולסייע למטפלים בזיהוי מהלכי "ואהבת לרעך כמוך..." שיבססו את הטיפול.



תאריך פרסום: 14/12/2008

"...ואהבת לרעך כמוך..."  גם בחדר הטיפול.

מאת יששכר עשת MA*  בסיוע מרב אושר עו"ס MA*.

המאמר הופיע בעיתון פסיכואקטואליה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ינואר 2008

                                                                                 יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

א. מבוא

   מאמר זה דן בשאלת האפשרות להשלים ולחזק את התהליך הטיפולי בתגובות פרו - חברתיות בעלות ערך מוסרי.  על פי ברון ובירון (1) התנהגות פרו - חברתית היא כל פעולה רצונית לטובת הזולת שאינה נעשית בציפייה לגמול מיידי ומוחשי. בתרבות היהודית מדובר בפעולה של "גמילות חסד" שבה אדם עושה למען האחר, לפעמים אפילו ללא ידיעת האחר כ"מתן בסתר". במסגרת הטיפול הפסיכו סוציאלי מדובר בתגובות שאינן על פי המרכיב העסקי של החוזה הטיפולי. על פי מרגלית ועשת (2) המרכיב העסקי בחוזה הטיפולי מגדיר את מסגרת השירות שנותן המטפל למטופל. מסגרת השירות כוללת את מחיר הטיפול, משך ותדירות הטיפול ושירותים נלווים מעבר לשעה הטיפולית. חלק מסעיפי ההסכם נובעים ישירות מכללי האתיקה המקצועית.

   מה יעשה מטפל ברגעים שבהם הוא אינו מחויב על פי  סעיפי "החוזה"?  מה תעשה מטפלת כאשר מטופל נקלע למצוקה ממשית כלכלית, בריאותית או חברתית ומבקש הנחה בתשלום, מפסיק טיפול כי אין לו אפשרות לממן את הטיפול, או מבקש לשוחח עם המטפלת בטלפון מעבר לשעת הטיפול? איך יגיב מטפל ברגע שיורד גשם ולמטופלת אין מטריה, או כשמטופלת מגיעה לטיפול מזיעה ביום חם? איך ינהג מטפל כשקרוב ממשפחת המטופל ניפטר, או כשמתרגש אסון על אחד מחברי משפחתו של מטופל? ברגע זה המטופל מביע נזקקות מעשית באמצעות בקשה גלויה או מרומזת. בקשה זו אינה כלולה במרכיב העסקי של חוזה הטיפול.

   כאשר מטופל מבקש או רומז על קושי מעשי ומטפל מסרב להיענות לבקשה, או כאשר מטפלת מתעלמת מצורך מעשי של המטופל, המטופל עלול להביע אי שביעות רצון באופן מילולי או התנהגותי, ישיר או מרומז. מטופלת עלולה להביע אי נחת מהתנהגות המטפל שאולי נובעת לדעתה מנוקשות, חוסר רגישות, חוסר צדק ואי התחשבות מצד המטפל. יש מטופלים המגיבים בביטול פגישות, איחורים ואף נוטשים את הטיפול.

   מתוך המאמרים בנושא זה עולה, כי ברגעים הללו קיים חוסר נחת בקרב מטפלים ומטופלים. לדוגמא בנושא גובה תעריף הטיפול שואל ברמן (3) בסיום מאמרו שאלה מוסרית, איך ראוי למטפל העצמאי לנהוג בעניין גביית תשלום עבור פגישות שבוטלו: "בתחומים רבים יכול איש המקצוע לבחור בין הכנסות קבועות אך צנועות כשכיר, לבין הכנסות גבוהות אך בלתי עקביות כעצמאי. מדוע חייב האנליטיקאי או הפסיכותרפיסט להנות משני העולמות?" במאמר אחר שואל ברמן (4) שאלה מוסרית אחרת, מה ראוי לעשות בעניין העלאת תעריף הטיפול? הוא מתאר במאמרו רגשות אפשריים של המטפל והמטופל בנושא שינוי תעריף הטיפול: "המטפל שחש שהתעריף הקיים נמוך מדי וגורם לו עוול, ושל המטופל שחווה העלאה כנצלנית ופוגעת." במאמר אחר שפלר (5) מתייחס לשאלה מוסרית שיש לה השפעה כלכלית על המטפל והמטופל, מה ראוי לעשות כאשר המטפל מרגיש שהטיפול הסתיים? "סיום טיפול היה אפשרי גם קודם, אילו היה המטפל מתמודד עם שאלה לא נוחה זו בצורה מקצועית ואתית. לצערי, המצב בו המנגנון הטיפולי נרתם לשירות הצרכים של המטפל, באופן שמתעלם מחלקים במציאות הוא שכיח למדי."

   במחקרים רבים כמו אצל פרמלי (6) וניוסם אדמס וחברים (7), נמצא כי ברגעי נזקקות אנשים חווים מבוכה וירידה בערך עצמי ויתקשו לבקש סיוע. ברגעי נזקקות מעשית של מטופל, יש שירגישו ש"מגיע להם" ויצפו להתחשבות במצבם המיוחד. מולם יתכן ותתייצב מטפלת שתראה בכך הזדמנות להיות נדיבה, או להיפך היא עלולה להרגיש מנוצלת. ערכי מוסר מתנגשים כאן. ערך העצמאות של להתמודד ולהיאבק לבדי עומד מול ערך החשיבות של בקשת עזרה בעת הצורך ושל גמילות חסד. המטפל נקרא כאן גם להתייחסות ערכית מוסרית.

   ברגע הנזקקות המעשית נפתחת אפשרות להתייחסות אינטר - סובייקטיבית. סטולורו וחברים (8) מציעים לנו לראות את היחסים הטיפוליים כיחסים שאין בהם ניטרליות מלאה. המטפל חושף עצמו באופן לא רצוני כלפי המטופל והשאלה החשובה היא שאלת הערך הטיפולי שיש לחשיפה זו במהלך הקשר הטיפולי. רגע הנזקקות המעשית של המטופל, הוא אחת הזדמנויות לחשיפה רגשית וחשיפה של אמונות המטפל בהקשר של התמודדות, עצמאות, תלות, קבלת עזרה, חולשה ועוד.

   במאמר זה תוצג דרך התייחסות ברגעי נזקקות מעשית של מטופל. דרך זו משלבת בין התערבויות טיפוליות לבין התנהגות מוסרית פרו - חברתית. המאמר גם עוקב אחרי שלבי התהליך הבין אישי המומלץ בספר ויקרא פרק י"ט שמוליך למערך נפשי של "...ואהבת לרעך כמוך": (יז) לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. (יח) לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'.

   אחרי המבוא, בחלק השני של המאמר יוצגו מתוך הספרות הטיפולית שיקולים טיפוליים המתאימים לרגעי נזקקות מעשית של המטופל ומממשים את הציווי "לא תשנא את אחיך בלבבך..." בהמשך החלק השני יוצגו שיקולים מוסריים להתנהגות פרו - חברתית שהיא בעצם "גמילות חסד", תוך כדי מודעות למינון הנכון של "...הוכח תוכיח את עמיתך..." בחלק השלישי יוצג טיפול באישה שנזקקה לניחום אבלים מפסיכולוג שנאבק בערכיו כדי ש"...לא תשא עליו חטא". הדיון בחלק הרביעי ידגיש את השילוב בין שיקולים טיפוליים ושיקולים מוסריים שסייעו למטפל להגיע למערך נפשי המומלץ המצווה עלינו ש"לא תיקום ולא תיטור..." בסיום המאמר יובאו עקרונות למצע רגשי, מוסרי, חברתי, המבוסס על הקוד האתי של הפסיכולוג בדבר אחריות חברתית (9). עקרונות אלו עשויים אולי להביא את המטפל לחוש יותר "...ואהבת לרעך כמוך..." ובכך לתרום בלשון הקוד האתי "לצמצום הסבל האנושי".

ב. ברגעי הבקשה המעשית.

ב1 שיקולים טיפוליים, "לא תשנא את אחיך בלבבך..."

   Wishes and Needs: ברגע נזקקות מעשי של מטופל, עולה שאלת האבחנה הטיפולית בין wish  - משאלה ל need  - צורך ממשי, כלומר האם מדובר באמת בצורך ממשי או במשאלת לב לא ריאלית הנובעת מחסכים רגשיים? יש מחברים המציעים לאפשר ולתת מענה חיובי  לשניהם. מיטשל למשל, המובא אצל גהנט (10), טוען כי לא ניתן לעשות אבחנה בין משאלות וצרכים. לטענתו, ההחלטה אם להגיב לבקשה ודרישה של המטופל מתרחשת כתוצאה מתהליך אינטואיטיבי ברמת ההעברה הנגדית. לדבריו, מתן אפשרות להבעת משאלות מצד המטופל יוצרת אווירה בונה ופתוחה בטיפול. גהנט בעקבות בלינט טוען, כי ברגע שמזהים צורך ממשי ונענים לו תהליכי הריפוי נמשכים ולא נעצרים.

   Acting out: ברגעי הנזקקות יכולה המטפלת לשקול אם אין כאן פעילות של  Acting out הקשורה למהלכים הטיפוליים. אשל (11) טוענת שהתנהגות Acting out מבטאת מהלך המתרחש בין המטפל למטופל וכולל גם אינטראקציות עדינות ולא רק חריגות ותוקפניות. גורל ביטויי ה Acting out נקבע במידה רבה על ידי יכולת המטפל לעמוד בו למרות הקושי ולגלות את משמעותו. תגובות המטפל עשויות להעביר התנהגות זו, בעיקר אם היא מציפה, לתחום התקשורת. בעקבות מחשבות אלו מציעים אושר ועשת (12) לראות בהתנהגות של Acting out בין השאר גם זעקת המעמקים הנשכחים המחפשת את דרכה אל ליבו של האחר הקרוב.

   אמפטיה: ברגעי הנזקקות יכול המטפל לשקול להגיב באופן אמפטי. אמפטיה מוגדרת אצל רוזנהיים (13) שסקר ספרות בנושא "כהתנסות חוויתית שבה אדם פתוח ורגיש למתחולל בעולמו הרגשי הנעתי של האחר. בקצרה, להרגיש אותו ולהרגיש איתו." קוהוט (14), רואה באמפטיה את האמצעי המרכזי להבנת הזולת ולחוויית "חוויה הקרובה להתנסות" - Near Experience. גריף והוגאן (15) מביאים מחקרים המצביעים על קשרים חברתיים שמתהדקים באמצעות אמפטיה. לטענתם, בין השאר משום שיש באמפטיה ראית האחר בממד המוסרי.

   העברה והעברה נגדית: רגע הנזקקות יכול להיות מפורש גם ברמת תהליכי העברה והעברה נגדית. תהליכים אלו עברו שינויים תפיסתיים מרחיקי לכת מאז פרויד. יאנג (16) למשל טוען, כי ההיסטוריה של רעיון ההעברה הנגדית, מראה על צמצום הפער המרחבי בין המטפל למטופל. ההעברה הנגדית היא בסיס לעבודה הטיפולית ובסיס לכל מערכות יחסים בין בני אדם, היות וכל תקשורת משמעותית בין אנשים מבוססת על תגובות מעומק רגשותינו והמרחב בין האנשים במפגש מתמלא בהתאם לתגובות שאנו מעוררים בזולת. מסקנת קוטלר (17) בעקבות רעיונות אלו היא, שעל מנת לזהות תהליכי ההעברה אצל המטופל, טוב יעשה המטפל אם יחקור את תהליכי ההעברה נגדית של עצמו, על מנת ללמוד כיצד הוא מעוות את תפיסתו את רגשות המטופל. במילים אחרות, תחילת תהליך זיהוי קושי רגשי אצל המטופל ברגעי נזקקות המטופל מתחיל מן המטפל.

   תסכול מיטיב ותגובה מיטיבה: אדם נזקק חייב שתהיה לו את היכולת לבקש עזרה ובמקביל גם את היכולת להתמודד עם קשייו האישיים ללא תמיכת אחר. על פי קוהוט (18), על מנת לפתח שתי יכולות אלו, המטפל יכול ליצור במצב הנזקקות "תסכול מיטיב" - Optimal Frustration. המטפל יגיב כלפי המטופל באופן המשלב אמפטיה ביחד עם צמצום תגובה תומכת. כך לדבריו, מטופל אמור להרגיש שהוא מובן באופן העמוק ביותר.  באופן דומה בקל (19,20) מציע לשים דגש על "תגובה מיטיבה" - optimal responsiveness שיש בה את המינון הנכון של תמיכה ועידוד להתמודדות באמצעות שלוב בין אמפטיה ואי הענות מלאה לצורך הממשי שעולה בטיפול. בקל מציע לא לשכוח כי בטיפול יש לא רק תובנות ופרשנות אלא גם יחסים בין אישיים שאינם טיפוליים. לטענתו, המטפל אמור ליצור תהליך של מעבר הדרגתי מאמפטיה לעימות עם אי היענות מלאה לצרכי המטופל. "מעשה החסד" על פי היהדות, מובא אצל רוזנהיים (13) כ"תגובה מיטיבה" המתחשבת בצורך ממשי מצד אחד ובסיוע שמאפשר המשך התמודדות אישית עם קשיים מבלי להיות לנטל על החברה.

ב2 התנהגות פרו - חברתית, שיקול מוסרי בטיפול, "...הוכח תוכיח את עמיתך..."

     חוקרים רבים מעלים את הערך הרב שיש למרכיב הבין אישי בטיפול. דונקן וחברים (19) מצביעים על העובדה שלפחות 30% מן השיפור כתוצאה מטיפול פסיכולוגי, הוא תוצאה של מאפייני היחסים בין אישיים בין המטפל למטופל שבאים לידי ביטוי בחום המטפל, אהבה, אכפתיות, אמפטיה, קבלה, אישור ועידוד ליטול סיכונים. על סמך נתונים אלו, הם מציעים בין השאר להשקיע ביחסים הבין אישיים בין מטפל למטופל ולא רק בין מטופל למטופל מאובחן. גם מרגלית ועשת (2) עוסקים בספרם ב"אדם שברופא וברופא שבאדם", סקירת ספרות נרחבת מתחום רפואת המשפחה מעלה את החשיבות הרבה שיש לשילוב יחסים הבין אישיים ויחסים המקצועיים.

   אחת הדרכים להשקיע ביחסי מטפל מטופל היא לפעול ברגע נתון על פי עקרון מוסרי פרו -  חברתיים. כפי שהוצג במבוא, התנהגות פרו - חברתית הוגדרה על ידי ברון ובירון (1) ככל פעולה רצונית לטובת הזולת שאינה נעשית בציפייה לגמול מיידי ומוחשי. על פי כשר (21) ההחלטה להגיב בהתנהגות פרו - חברתית מתחילה מעמידה מול בעיה מוסרית. כשר בעקבות הוגי דעות בני זמננו בתחום המוסר, מגדירה בעיה מוסרית כבעיה של התנהגות אנושית. השאלה שאדם שואל עצמו ברגע זה היא מה הדרך שראוי לבחור בה?

   יחסי "אני – אתה": הרגע שבו המטופל נמצא במצב של נזקקות מעשית החורגת מהמרכיב העסקי של החוזה הטיפולי, הוא הזדמנות גם לתגובה מוסרית פרו - חברתית. גם בובר (22) מבחין בין היחסים העסקיים והיחסים הבין אישיים בין המטפל למטופל: "בלי הלז (האדם כאמצעי) אין האדם יכול להתקיים, אולם מי שחי עמו בלבד אינו אדם." על פי בובר שני פנים ליחסים בין אישיים: א. יחסי "אני - לז" שיש בהם שימוש הדדי עסקי בין שני האנשים ב. יחסי "אני - אתה" שבהם האדם האחר הוא מטרת היחסים. יחסי "אני - לז" בין מטפל מטופל הם היחסים על פי החוזה הטיפולי והמרכיב העסקי בחוזה הטיפולי. יחסי "אני - אתה" הם היחסים הבין אישיים הנרקמים בין המטפל למטופל מעבר לחוזה הטיפולי. בובר (22) מביע זאת בשפתו: "אם רופא זה (רופא נפש) מסתפק בכך לנתח את החולה... יכול שיצליח לתקן בו כמה תיקונים... אבל הדבר שהוא עיקר ונכבד שבעניין, זה חידוש לבו של איש, של לב שדלל, (התדלדל) ... דבר זה אי אתה קונהו לא בהתבוננות ולא בחקירה... אלא בעמידה של חברים לדבר, בעמידה של פנים אל פנים בלבד." בריל (23) מרחיק לכת וטוען כי "...אם נבין את הטיפול לא במסגרת של העברה, אלא כפגישה בין שני אנשים ביניהם נרקמים יחסי אנוש הדדיים אמיתיים במסגרת דאגת הרופא לחולה שלו ואחריותו לשלומו, כי אז אין חשיבות רבה לתהליך של עיבוד ההעברה הנגדית..." כלומר, הוא מציע לצמצם את היחסים הטיפולים הכוללים עיבוד תהליכי ההעברה ולהתרכז ביחסים הבין אישיים. גם פרופסור הוק (24) מנהל לימודי האתיקה בבית ספר לרפואה במינסוטה, מצטט את קסל ומדגיש: "... הרפואה היא בראש ובראשונה עיסוק מוסרי, שכן היא מקדישה את עצמה לספק למטופליה רווחה..." כך על פי מחברים אלו, רגע הנזקקות הוא אחד הרגעים שבהם ניתן להגיב ברמת "יחסי אנוש" בשפתו של בריל (23)  

   אשמה: דיונים מוסריים ערכיים מעוררים אי נוחות רגשית. הם מעוררים בין השאר הרגשות אשמה והרגשת היותך מואשם. בובר (25) במאמרו על אשמה ורגשות אשם, מציע לנו לפסוע בעקבות רגשות האשם ולראות בהם סמן דרך למחוזות רגשיים חדשים. במאמרו מציע בובר למטפלים לא לוותר על העלאה ונגיעה באשמה קיומית. באמצעות תהליך בירור אשמה אמיתית מול אדם אחר, ניתן להגיע לדבריו לבירור מעמיק של הקשר בין האדם לבין המציאות החברתית שבתוכה הוא פועל, שממנה הוא ינק ועליה הוא משפיע את ערכיו המוסריים. מכאן יגיע האדם לקשר עמוק גם עם דרכו בעולם: "כשהתרפויט מבחין באשמה ישותית של הפאציינט שלו, אין הוא יכול... להראות לו את הדרך אל העולם, שהרי הלה חייב לחפשה ולמצאה בדרכו האישית שלו. הרופא רשאי להנחותו רק עד לאותו המקום שממנו מסוגלת עינו להבחין בדרך האישית שלו..." ברגע הנזקקות עלולות לעלות רגשות אשמה אצל המטפל והמטופל. אצל המטופל אשמה על מצב הנזקקות ואצל המטפל אשמה על שלא ברור לו אם נענה כראוי. אם ישקול המטפל להגיב לנזקקות, יפתח בפניו שער אל הגן שבו יוכל להנות מפירותיה של אשמה זו. זהו "כוחה הנורא של אשמה קטנה" בשפתו של א.ב. יהושע (26) המדגיש בשנים האחרונות את הערך המוסרי לטוב ולרע ביחסי אנוש.    

ג. ניחום אבלים. "...ולא תשא עליו חטא." 

   נכנסת לחדר הטיפול אישה זקנה, אצילית, אפורה מאד, עטופה בהילה של צער, שפתיה מכווצות. איך בכלל את שפתיה תפתח?

    "מה קרה?" אני שואל מבלי להכיר אותה. כשזקנים באים לטיפול אני חושב במונחים של  בדידות, מוות, אבדנים, חשבון נפש. 

    "תיכף תשמע", היא אומרת בנחישות רבה ואינה מורידה את מעילה ביום חורף סגרירי זה. מתיישבת באנחה כבדה באופן לא נינוח ופותחת כמעט מיד: "אני בת שבעים וחמש. יש לי חיים טובים...  עבודה קשה ואהבה. יש לי משפחה טובה, אפילו עבודה מעניינית בגילי, אני בריאה ואני מאד באבל."

   אני דוחה לרגע את חידת פשר האבל, שואל לשמה ומברר עוד פרטים חשובים על חייה.

   היא ממשיכה ישר ללב העניין: "ברוריה... במשך שנים רבות, אתה יודע מה זה אישה, עבודה קשה, ילדים, דאגות... היה לי גם חבר. הייתי נאהבת על ידו והוא על ידי".

   אני לא מתפלא כבר. בשנים האחרונות נחשפתי למספר סיפורים וכן לחומר מחקרי ותיעודי בנושא מעודד זה, יש אהבה עזה גם בגילאי הזקנה!

   "נפגשנו בסתר פעם בשנה ועוד חג שמח ועוד בית קפה אחד וזה." ברוריה מדגישה: "היינו שתי נשמות במקומות שונים שיודעות זו על קיומה של זו. אני עוד מרגישה את היד העדינה שלו ברוב המקומות שבעלי נגע שם. אנחנו לא שני חלקי נשמה. בעלי הוא המשלים שלי... אבל אנחנו לא פוגעים באף אחד."

   יצר הרע מאוכזב מעט, האם יש כאן חטא ניאוף? הוא מציץ באהבה. אהבה מתריסה מיד, "מה אתה מסתכל עלי...? אני בעד הנשים..." אלוהים מהסה אותם "ששש... תנו לשמוע."

   ברוריה מפסיקה את מהלך הסיפור ושואלת אותי: "אתה מחויב לסודיות נכון?"

   אני חושב על המחויבות שלי לסודיות, לקבלה ללא קשר לערכי בהקשר לבגידות. אני גם מחויב לתת מענה לאישה זו שמבקשת ממני עזרה שעדיין אינני יודע את טיבה… ואני מחויב גם למשפחתה, לבעלה, לילדיה ונכדיה...

   ברוריה לא מחכה לתשובתי וממשיכה: "לפני חודשיים באתי לפגישה קצת מוקדם, ישבתי ליד שולחן וחיכיתי לו. מסביב צחקו זוגות, משפחות עם ילדים. חלפה שעה, נגמר לי התיאבון. הבנתי שזהו, שהרגע הכי מפחיד קורה עכשיו... הוא לא יופיע היום... לא רציתי שהמלצרית תראה את הדמעות... ידעתי שהוא לא יופיע עוד... לא הוא לא עזב אותי... הוא פשוט מת!" ברוריה בוכה ואני רכון מעט לעברה.

   פיית האהבה מתלבטת אם הסיפור מתאים לאחד הכרכים של סיפורי אהבה אמיתיים. ברוריה מודיעה  בהחלטיות: "אני מתפקעת, אין לי איפה להתאבל. אפילו אסור שיראו שאני עצובה. זה סוד... אז חשבתי שפסיכולוג יכול לעזור לי להתאבל, כי אתה זר ומחויב לסוד."

   יצר הרע משתעמם. אלוהים עובר הלאה מתוך שאין כאן עניין לציבור. איזה מין אבל זה? אני מתלבט ומחליט שמדובר לא באבל אלא בעצב מתוק. ברוריה רוצה לקבע את הזיכרונות בעולמה הפנימי, רוצה לשתף, רוצה עד אוהד. אין מדובר בטיפול אלא בסיוע מעשי ברגע נזקקות של ברוריה. אני מושקע עמוק בחשיבות המשפחה ויש לי אמונות נגד בגידות, אבל משהו בסיפורה נגע בערכי המוסר שלי וריווח בהם משהו. 

   בפגישות הבאות אני מציע לה להוריד את המעיל, דואג שהחדר יהיה מוסק כראוי, מציע תה. אני משתתף בניחום אבלים שמתמשך שבעה ימים במשך חודשיים...

 

   "תודה רבה לך שניחמת אותי." אומרת ברוריה והולכת. אני אוסף את הניירות, התיק בדרך לארכיון. הסיפור העדין הנעלם כמעט, מחכה להירשם באחד מכרכי סיפורי אהבות אמיתיות…

 

   כעבור עשר שנים שמעתי שנפטרה. בהלוויה אני מסתכן ועומד בצד, רחוק מאד, חושש להסגיר את הסוד ולהרוס הכל... אני מתפלל אל האל המלא רחמים שימציא מנוחה נכונה במעלות קדושים וטהורים, "רק אתה מסוגל להסדיר את התסבוכת שתתעורר לנוכח זוהר הרקיע במפגש בין נשמות ברוריה, בעלה, חברה ואשתו... רק אתה תוכל להרגיע את עוקץ מגע ידו הרכה של המאהב במקומות החשוכים והמדויקים שלה." אני מאחל שתהיה לה מנוחה נכונה בגן עדן, בזכות כנפי השכינה שהצליחה לתמרן כראוי בחייה, "אנא שכינה, שמרי את הסוד בסתר כנפיך לעולמים. רק אם הסוד יהיה מוסתר כראוי, יזכרו את נשמתה הטהורה לטובה בצרור החיים..." אז ורק אז ימצא לסיפור ברוריה מקום בכרכי סיפורי אהבה אמיתיים והיא ונשים רבות אחרות תוכלנה לנוח על משכבן בשלום ואנו נאמר בשקט אמן. המעט שאני יכול לעשות ברגע זה הוא לספר סיפור זה. את כל שאר העבודה למען הנשים בעולמנו עלי לעשות ביום יום, בכל טיפול, בכל כנס, בכל שעור... וגם בביתי.

ד. דיון בשילוב בין מהלכי הטיפול וההתנהגות הפרו – חברתית, "לא תיקום ולא תיטור..."

   ברוריה נכנסת לחדר ונראית אפורה. המטפל מחליט לשאול "מה קרה?". הוא מגיב כאדם הדואג לאדם אחר, גם אם האישה שמולו היא עדיין זרה. אחרי שהיא  מדווחת על היותה באבל ולפני שנודעים לו פרטי הפניה, המטפל חוזר לתפקידו ומברר פרטים ראשוניים על אודותיה.

   ברוריה מספרת לו על חיים טובים אבל קשים של אישה חרוצה ועל מאהב שהיה לה. היא גם טורחת להודיע לו מה מצב רגשי האשמה שלה, כך שמיד ברור שלא יתקיים דיון בעניין הבגידה ומשמעותה לחייה. לפני שהמטפל מחליט באיזה כיוון טיפולי לבחור, היא מספרת לי על מותו של מאהבה. וכך נודע למטפל שברוריה מייעדת לו תפקיד של מנחם אבלים על מות מאהבה: "אין לי איפה להתאבל. אפילו אסור שיראו שאני עצובה. זה סוד... אז חשבתי שפסיכולוג יכול לעזור לי להתאבל, כי אתה זר ומחויב לסוד."

   אין מדובר בטיפול, אלא בסיוע מעשי ברגע נזקקות של ברוריה. למטפל ערך המשפחה חשוב מאד והוא נגד בגידות. אבל כפי שציין, משהו בסיפורה נגע בערכי המוסר שלו. מול ברוריה, בגידה זו נראית לו אפשרית והוא יכול להפגין אמפטיה.   

   המטפל מסכם לעצמו שמדובר בצורך אמיתי ולא במשאלת לב. הוא מחליט שהפתרון העדין שמצאה למצוקות נפשה בצורת בגידה מינימאלית, אינו מחייב בירור  Acting out זה. הוא בוחר בתגובה פרו - חברתית של ניחום אבלים. עדיין מדובר במסגרת טיפולית וברוריה משלמת לו עבור שירותו, אבל הוא נענה במסגרת הטיפול להגיב רק באופן מנחם ולא מפענח ומכוון. בפגישות הבאות המטפל מציע לה נוחיות בחדר הטפול באמצעות הסקת החדר כראוי וכוס תה שמאפשרים לה להוריד את מעילה. הוא המשתתף היחיד בניחום אבלים שמתמשך שבעה ימים במשך חודשיים. העברה הנגדית שלו פועלת שעות נוספות והוא מקבל אותה בברכה. בסוף הסיפור מרמז המטפל שעליו לעשות גם לביתו בעניין הנשים. יתכן ואשמתו בכל הקשור לנושא הבגידות בחייו, מקבלת כאן מענה מקל.

   בסוף התהליך תומכת ברוריה בדרכו של המטפל: "תודה רבה לך שניחמת אותי." המטפל הרגיש במונחי בובר שהם היו לזמן מה ביחסי "אני - אתה". ברגע חשוב זה של ברוריה, הצליח המטפל לעזוב את ערכיו, אולי דווקא כי לא נבהל מתהליכי ההעברה הנגדית. כך זכה לפגוש את נשמתה המעונה, כך גם זכה להתחייב לסייע עוד יותר לשיפור מעמד האישה במשפחה וגם לשיפור יחסיו עם אשתו.

ה. "...ואהבת לרעך כמוך."

  על יכולת מטפל ומטפלת להגיב תוך שלוב בין מקצועיות והתנהגות פרו - חברתית למטופל שניזקק לסיוע מעשי ביקשתי להרחיב במאמר זה. ברגעים שתוארו, המטפלת מאפשרת לא רק את הבמה והמקום למטופל ולעצמה כבני אדם, אלא גם את המזבח עליה היא תקריב את קורבן התודה לאפשרות לעזור לזולת כפי שמבטא הפסוק מספר עמוס פרק ג' ג' "הילכו שנים יחדיו בלתי עם נועדו?" במצב זה אני מבקש להזמין מטפל לפתוח בשיח פנימי בין גישתו הטיפולית לערכיו המוסריים. שיח פנימי זה בא לידי ביטוי בהתנהגות המטפל מול המטופל הנזקק לסיוע מעשי. שיח זה עשוי להשפיע בתהליך מקביל גם על חופש הבחירה של המטופל לבחור את דרך השילוב בין צרכיו הרגשיים לבין ערכיו המוסריים.

   כאשר מטפלת מחפשת לשלב בין ערכיה המוסריים ושיקוליה המקצועיים, מתנהלת שיחה פנימית בה תבקש המטפלת אות, סימן חיצוני או פנימי, כי היא בדרך הנכונה המשלבת בין הבנה טיפולית וערכי המוסר המניעים אותה. תהליך זה עשוי להביא את המטפלת להבנה עמוקה יותר של המערכת האמונתית שלה. לפעמים היא תגיע להטיל ספק בחלקים ממנה והיא תצא לבירור אמונתי, לפרושים חדשים ולהגדרות מעודכנות אותן תרשום מחדש על לוח ליבה.

   גם המטופלת עשויה לעבור תהליך דומה ואז יתרחש מפגש בין אמונות שלרגע מתמזגות ומתואמות. נראה שיש כאן משהו מתמצית הדרך בה מציע דוארי (27) לבצע טיפול "חוצה תרבות", שבו המטפל מתוך עולמו מצטרף לעולם המטופל. מחשבות אלו באות לידי ביטוי גם במאמרו של סטנטון (28) הטוען כי מטפלים העובדים עם מטופלים בעלי ערכים אחרים, אמורים להיות מודעים לערכיהם ולפער שקיים ולהביא פער זה לידי ביטוי גלוי. יש כאן על פי דוהרטי (29) אחריות של המטפל לשמור על שיווי משקל ואיזון בין הצרכים לבין האחריות כלפי האחר, כלומר לא רק "אני רוצה", אלא גם "אני חייב לו". ברמת חווית העצמי טוען חמיאל (30) על בסיס תורות פסיכולוגית האני ומרטין בובר, כי יחס אמפטי כלפי האחר הופך אותו מאוביקט לסובייקט ובכך מתאפשרת אהבה של נתינה ולא רק ניצול נרקסיסטי. הנתינה היא פעולה פרו - חברתית מוסרית ולכן לדעת חמיאל, לזיקה הבין אישית יש חשיבות גם בהתהוות אני וגם בהעמקת הקשרים עם האחר. זהו תהליך שגרוזברג (31) מגדיר כ"פיצוח הצופן התרבותי". הצופן התרבותי מכיל בין השאר ערכי מוסר מושרשים שמכתיבים את תרבות האחר. התהליך שתואר במאמר זה תורם לחיזוק יכולת המטפל והטופל למפגש מבין ואפשרי עם האחר ובכך לתרום לשלום בין אחרים בעולם.

   האם המערכת האמונתית של המטפל המגובה במקור סמכות מקצועית ופועלת גם על פי שיקולים מקצועיים, תיתן את בירכתה לריפוי זה? בכל מקרה הטיפול יסתיים, המטפל והמטופל ייפרדו, כל אחד ישוב לעולמו. אני מתפלל שיישאר משהו מן החיבור האנושי שנוצר לרגע ביניהם. זו תהיה תרומת כל מטפל ומטפלת לאחדות הלבבות בין נפרדים ויתקיים בנו הפסוק: "...ואהבת לרעך כמוך."

באמצעות לחיצה על "הוסף תגובה" בסוף המאמר, אשמח כמיטב יכולתי

לענות על שאלות, להיענות לבקשות ולהתייחס לתגובות.

ולסייע למטפלים בזיהוי מהלכי "ואהבת לרעך כמוך" שיבססו את הטיפול. 

 

 

בבליוגרפיה.

1. Baron, R. A., and Byrne, D.,  Social psychology— Understanding human interaction (9th ed.). Toronto: Allyn and Bacon, Inc. 2000.

2. מרגלית א., עשת י., "האדם שברופא הרופא שבאדם". שפת עם: שילוב פסיכותרפיה עם מרפא. היילגר 1997.

3. ברמן ע., על התשלום עבור שעות שבוטלו. שיחות ט' (1), 75-76, 1994

4. ברמן ע., על תעריפי טיפול בתקופה בה אין אינפלציה. שיחות ט"ו(2) , 151-152, 2001.

5. שפלר ג., העיסוק בבריאות הנפש כמקצוע היבטים מקצועיים ואתיים. שיחות ט"ז (3), 300-307, 2002.

6. Parmelee, P. A. Spouse versus other family caregivers: Psychological impact on

impaired aged. American Journal of Community Psychology, 11, 337-349, 1983.

7. Newsom, J. T., Adams, N., L., Rahim, A., Mowry, H., & Rogers, J. Approaches to measuring care recipient's negative reactions to assistance. Poster presented at the 51 st Annual Meeting of the Gerontological Society of America. Philadelphia, PA., November, 1998.

8. Stolorow R.D., Brandchaft G. E., Atwood G E Psychoanalytic treatment: An Intersubjective Approach. Hillsdale NJ Analytic press. 1987.

9. קוד האתיקה המקצועית של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל הפ"י (1998), סעיף ו' אחריות חברתית.

10. Ghent, E. Wish, need, and neediness. Psychoanalytic Dialogues, 3, 495-507, 1993.

11. אשל ע., acting out והינכחות המטפל, או: אל עין הסערה, שיחות י"ג (1), 4-16,   1998.

12. אושר מ. עשת י., הילכו שניהם יחדיו, אחר שזעקת הכאב של הActing Out מן העבר עלתה? נפש, 11, יוני, 58-66, 2002.

13. רוזנהיים א., אמפטיה בספרות חז"ל, שיחות, ו' (2), 176-182, 1992.

14. Kohut H., How Dose Psychoanalysis Cure?  A. goldberg ed. Chicago, University of Chicago, 1984.

15. Grief T.B., Hogan R., The Theory and Measurment of Empathy J/ Of Counceling Psychology 20 (3), 280-284, 1973.

16. Young  R.M., Analytic Space: Countertransference in mental Space, Process press, 53-72, 1994.

17. Kottler, J.A., On Being a Therapist,  San Francisco, California: Jossey-Bass, 1993.

18. Bacal H A Optimal responsiveness and the thraputic process In a Goldberg Ed Progress in self Psychology vol 1 new york Guilford 202-227, 1985

19. Bacal H A,  The element of a corrective selfobject experience Psychoanalytic Inquiry 10 347-372. 1990.

20. Duncan B. L., Hubbel M. A., Miller S. D., Stepping Off the Throne, Family herapy Networker, Jul/Aug , 22-31, 1997.

21. כשר נ. מבוא לתורת המוסר, אוניברסיטה משודרת גלי צה"ל' ,תל אביב, משרד ביטחון הוצאה לאור, 1989.

22. בובר  מ. מ., בסוד שיח, ירושלים, מוסד ביאליק, 1973.

23. בריל פ., בדרך לפסיכותרפיה הומניסטית, תל אביב לוין אפשטיין מודן, 1974.

24. הוק ק., היסודות המוסריים של הקשר בין הרופא למטופל, ערך שוורצמן פ., כתב העת הישראלי לרפואת המשפחה,  36 (7), 43-51, 1997.

25. בובר מ. מ., אשמה ורגשות אשמה, פני אדם, בחינות באנתרופולוגיה פילוסופית. ירושלים, מוסד ביאליק,  1962.

26. יהושע א. ב., כוחה הנורא של אשמה קטנה, ידיעות אחרונות, תל אביב, 1998.

27. Duairy M. A., Cross Cultural Counseling- The Arab Palestinian Case, N.Y., Haworth Press, 1998.

28. Stanton J., A constructive Relationship For Religion With Science and Professiion of Psychology, American Psychologist, 184-199, 1994.

29. Doherty W., Soul Searching: Why Psychotherapy Must Promot Moral Responsibility, N.Y.,Basic Books, 1995.

30. חמיאל א, נרקיסיזם ואהבה אצל בובר פרויד ובתיאוריות יחסי האובייקט. שיחות ז' (1)  31-38,   1992.

31. גרוזברג ע., פיתוח הצופן התרבותי. מוסד ביאליק, אוניברסיטת בן גוריון, 2007.

---------------

* מרב אושר עו"ס פסיכותרפיסטית מוסמכת, קליניקה פרטית בישוב הקהילתי "מורשת" בגליל.

 

 

תגובות

הוספת תגובה

יששכר עשתיששכר עשת1/9/2010

אני שמח שאת יכולה לעשות שימוש בדברים שלי..

שנה טובה ופוריה.

נחת ושלווה על גלי הכינרת השקטים של הבוקר.

יששכר

 

אורית בכרךאורית בכרך1/9/2010

קבוצה.

שלום יששכר,

ראשית תודה על הכל, אני חוזרת אליך בתהליכים שלי ונעזרת באתר. ימים של נסיון לסדר פנימי והכתבה הזאת מתאימה לי. בקשר לקבוצה, איזה קבוצה האם מתאים למטפלים הולסטים כמוני. שלומי טוב אשמח לתגובתך

 שנה ברוכה

אורית בכרך

יששכר עשתיששכר עשת24/8/2010

תודה לך.

הי נוחי

רשמתי לפני לגבי הקבוצה.

שילחי לי פרטי התקשרות למייל לביתי. אם תקום קבוצה כזאת איידע אותך.

כל טוב

יששכר

מתי נפתחת הקבוצה ?מתי נפתחת הקבוצה ?19/8/2010

קבוצה.

יששכר שלום,

אשמח אשמח להצטרף לקבוצה שכזו.

זו גם הזדמנות להודות לך על החומרים היפהפיים ורבי-החסד שאתה טורח עליהם ומשקיע בנו, הקוראים השקטים, והלא תמיד מורגשים.

נוחי

 

יששכר עשתיששכר עשת19/12/2009

הקבוצה.

הי לילי

בשמחה רבה. רשמתי בפני

שבוע טוב

יששכר

לילי לב  (ויסברגר)לילי לב (ויסברגר)19/12/2009

חסד.

תודה

אל תשכח להודיע לי על הפורם

lלילי

יששכר עשתיששכר עשת10/12/2009

בני האדם שניפגשים בטיפול.

הי לילי

איזה כיף לשמוע ממך. לא שכחתי את הקבוצה הנהדרת שהיתה לנו ואותך בתוכה. מתגבש רעיון להקים מחדש קבוצת מטפלים שפעם עשיתי בעבר. קבוצה שתעסוק בפסיכולוגיה שביהדות. כך שאולי אם נתפנה במתואם עוד ניפגש גם במסגרת זו.

דרגות החסד של הרמב"ם מלוות אותי שנים רבות. אני חושב שהם מלוות את כולנו באופן מודע או לא מודע. אנו עולים ויורדים בסולם הדרגות הללו, לפעמים במדרגות העליונות ולפעמים בשאול התחתיות. אבל אנחנו שם וזה הרבה. גם אותך תפסתי כמטפלת ואדם של חסד. אני חושב שיש מין "כת סודית" של אנשים כאלו. ומי ששייך לכת זו חבריו מזהים אותו מיד. 

חג שמח לך ולכל המשפחה, ראיתי את הפירסום על בנך המוכשר. ישר כוח לו ולכולכם.

כל טוב

יששכר

 

 

לילי לב וייסברגרלילי לב וייסברגר9/12/2009

ואהבת לרעך כמוך. שלום יששכר
קראתי בשקיקקה..כמו ברוריה מודה לך על שאתה מחדד את הבנתי ולא רק בזכות מאמר זה אלא בזכות דברים רבים שקיבלתי ממך כשהשתתפתי במפגשים איתך בשורשים.
זוהי הזדמנות בשבילי גם לספר לך וגם להודות שאתה מלווה אותי ואת מטופלי בחשיבתך הבנתך ונדיבותך!
המאמר הזכיר לי את 8 דרגות החסד עפי הרמבם וברוריה לדעתי זכתה בתמיכתך כי יכלה להודות בנזקקותה לחסד וגם יכלה להודות לך.מכירה הרבה גם מטופלים שפונים ופונות אך לא ממש יכולים להודות בנזקקותם או להסתפק במה שניתן להם.ישר כוח על מעורבותך עבודתך והיכולת שלך להרגיש אותה ולהרגישה איתה וגם איתי...
לילי

צרו קשר

שלח תגובה, שאלה, הצעה למאמר שענין אותך לכתובת isas.eshet@gmail.com


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.