התנ"ך - הגשר הבין תרבותי
ד"ר עפר גרוזברד | 22/1/2010 | הרשמו כמנויים
מי שבאמת רוצה להבין איך חושבות תרבויות מסורתיות קולקטיביות לא צריך להרחיק לכת. הכל כתוב בתנ"ך. קריאה בספר זה עם הקשבה נכונה יכולה ללמד אותנו דברים רבים. היום אבחר שני פסוקים ידועים.
במשלי (כ"ח, יד) כתוב "אשרי אדם מפחד תמיד". זה ודאי לא הדרך שבה חברות מודרניות שואפות לגדל את ילדיהן. הפחד נחשב לגורם שלילי בתרבות המערבית וילד אינו נדרש לפחד מהוריו או מדמויות סמכות אחרות. לעומת זאת, בחברה מסורתית קולקטיבית שבה מיקוד השליטה הוא חיצוני והיכולת לקחת אחריות אישית הוא מוגבל מה שמניע את האדם ממעשים רבים שאינם מקובלים הוא הפחד. האדם הדתי מפחד מאלוהים ומי שחי תחת חסותו של שלטון לא דמוקרטי לעיתים קרובות חושש מהשליט. הורים רבים בני חברות מסורתיות רוצים שילדיהם יהיו יראים מהם - מילה המשלבת כבוד ופחד. איך כל זה קשור אלינו? בהקשר הפוליטי זה אומר מה שהרבה פסיכולוגים לא אוהבים לשמוע וזה שעלינו להיתפס כחזקים תמיד על ידי הצד השני. האמירה שחולשה שלנו מזמינה תוקפנות מהם היא נכונה במפגש בין תרבותי שבו הצד בעל מיקוד השליטה החיצוני מתאים את תגובותיו על פי המצב והאחר ופחות על פי חשיבה עצמאית ותהליכי נפרדות.
הפסוק השני הוא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, יט, יח). פסוק נפלא המספר את כל סיפור ההזדהות של בני החברה המסורתית. התנך נכתב בתקופה שבני האדם נטו להיות הרבה יותר קולקטיבים ופחות אינדיבידואלים מן החברה המערבית המודרנית. הקרבה בין בני אדם באותם ימים כמו גם היום בחברות מסורתיות לא יכלה להיות קרבה אמפתית אלא כזו של הזדהות. מכאן מקור הרחמים על האחר שבו האדם חש את אשר חש רעהו. מוברק אמר שזהו הרגש הנעלה של הערבים. ואנו יודעים שאלוהים הוא אל חנון ורחום ארך אפיים ורב חסד. במפגש עם בני התרבות הקולקטיבית האדם המודרני חייב להזדהות כדי ליצור קשר. אמפתיה המייצגת נפרדות ועצמאות לא תועיל. היא עלולה להחוות כעלבון. באופן דומה יציע לנו בן התרבות המסורתית מפגש חם של הזדהות ולא "אני מבין שקשה לך".
כיצד כל זה קשור לפוליטיקה? לא קשה לדמיין מה מצפים מדינות ערב לשמוע בנאומי מנהיגנו ומה ידבר אליהם ומה לא. היום דברנו על עמדה חזקה לצד ביחד. ולנו לא נותר אלא רק לדמיין כיצד המזרח התיכון היה יכול להראות שונה אילו מנהיגנו היו אמונים על שימוש בשפה התרבותית המסורתית-קולקטיבית.
שבת שלום
עפר
