על הסרט 'מאהב כפול'
רות נצר | 18/8/2017 | הרשמו כמנויים
הפעם תהיה זו רשימה קצרה, משום שברצוני להתייחס אל סרט שמתראה כמלאכת מחשבת של עשיה קולנועית אבל כולו מניפולציה כמעט דמונית-צינית בכאבי הנפש של המטפלים והמטופלים כאחד. את ספרי 'הקולנוע מטפל בנו' ( רסלינג 2013) הקדשתי ליחסי מטפל-מטופל המתוארים בקולנוע. כשהשאלה – מדוע המטפל מוצג בקולנוע כפי שהוא מוצג, בטובו אבל גם ברוב חסרונותיו, הביאה לתובנות מה עלינו ללמוד מהקולנוע על עצמנו כמטפלים. אולם הסרט לפנינו אינו נובע מאהבת האדם ועניין בנפש אלא מהצורך להפיק רווח ציני מכאבי הנפש ומהשמצה בוטה ומכוערת של המטפל שמתואר כסוטה ופסיכופט.
הסרט כולו הינו מניפולציה זולה ופרוורטית-אלימה, שמתחפשת למותחן פסיכולוגי, כדי ליצור עלילת מתח מרתקת, אבל גם מופרכת וסוריאליסטית, מערבת דמיון ומציאות עד גבול הפסיכוזה, כשהסרט משתמש בכאבי היסוד של הנפש האנושית: הבדידות, הדחיה, הנטישה, ההיאחזות בכל אהבה כביכול המוצעת לאדם הסובל ומאידך אי האמון שדוחף להרוס את הקשר, החיפוש אחר אחאוּת-תאומות, קנאת אחים, הפיצולים הפנימיים בין טוב ורע, שהופכים לפיצולים שמושלכים על האנשים, כאבים פסיכוסומטיים, גילוי עריות טיפולי, שתלטנות, כוחנות, שקרים, אלימות, ניצול מטופלת על ידי מטפל, ובכל אלה - הפרת כל הכללים הטיפוליים בהקצנה, למען הצרכים הסדיסטיים-מזוכיסטיים אומניפוטנטיים של המטפל-מטופל ואולי נכון יותר, של מפיקי הסרט.
כל כך קל להרוס אמון של האנשים במקצוע הטיפולי!
