רשמים ותובנות מכינוס "מיניות ויחסים" – רומא, אפריל 2017
שרה איוניר | 30/4/2017 | הרשמו כמנויים
חזרתי מועשרת ומהורהרת מכינוס מצוין ברומא, שעסק במיניות ויחסים ברוח תיאוריית ההתקשרות (attachment theory) ובהשראת EFT (טיפול ממוקד רגשות). בכינוס הציגו מומחים בינלאומיים בולטים, ושתפו בידע מחקרי וקליני המעודכן ביותר. המשתתפים היו מתחום הפסיכותרפיה, הטיפול הזוגי והמיני מ 18 ארצות ברחבי העולם. השאלה שאיחדה את ההרצאות היתה איך לטפל במין ובמיניות בתוך ובהקשר של היחסים הזוגיים הקבועים והיציבים, ואיך לטפל בקשיים מיניים, כקשיים ביחסי ההתקשרות בין בני זוג. את הכינוס פתחה סו ג'ונסון, מייסדת גישת ה EFT, אשה אנרגטית, חדה ופקחית, הסוחפת אחריה עשרות אלפי תלמידים ומאמינים בדרך. לשמחתי, גם אני השתתפתי לאחרונה בקורס אינטנסיבי בטיפול EFT שסו לימדה בניו יורק. סו ג'ונסון מצהירה, מעל כל במה אפשרית בכל העולם ובאמצעות כמות בלתי נדלית של ספרים ומאמרים: שהיום אפשר להגיד: כן, יש קודים לאהבה, אנחנו פענחנו אותם, אנחנו יודעים איך לשנות אותם, והתנאי הראשון הוא להיכנס ליחסים כבסיס בטוח (secure base). בשפה מקצועית היא טוענת שחקר האטצ'מנט והנוירוסיינס הבין אישי, נותנים תשובה לסוד הבלתי נתפס של מהי אהבה, שאהבה רומנטית יכולה להיות מובנת, שיש לה חוקים, ולכן אפשר לעצב אותה. את הטיפול הזוגי רואה ה EFT כאירוע רגשי חווייתי, שמעניק חוויות התקשרות חיות, ובכך פועל לחיווט מחדש של המוח, כדי להתגבר על דפוסים מקובעים מן העבר של בני הזוג, וההווה של היחסים. סו דברה על התקשרות בטוחה כמפתח למיניות אופטימאלית. היא רואה בסקס ריקוד זוגי, שמה הופך אותו למוצלח הוא מה שמתרחש ביניהם במהלכו, ולא הטכניקות או התנוחות. 'סקס הוא רגש בתנועה' (sex is emotion in motion), היא סוברת. מיניות שנובעת מיחסים בטוחים ורגועים, מאפשרת דימוי עצמי ומיני טוב, תחושה שאני מושכת ורצויה, בטחון, וכתוצאה מכך ריגוש וחשק. סו מעידה על עצמה שהיא מכורה לטנגו, ולמטאפורה של הטנגו, וכפי שזה בריקוד, כשאנו יוצאים מאיזון בטוח, ולא מקבלים איתותים ברורים מבן הזוג, ואין זרימה סינכרונית - אנחנו עסוקים בשימור היציבות, ולא בתנופה ובקלילות. זרות וריחוק בולמים אירוטיות, התעוררות מינית ותשוקה. (סו הביעה ביקורתיות בוטה לגישות פופולאריות שטוענות שתשוקה וקשר בטוח אינם הולכים יחד). היא מבדילה בין סקס נמנע – סקס ללא רגשות, לבין סקס עם רגש ואומרת: "לעשות סקס בלי רגשות זה כמו לרקוד בלי מוזיקה". במיוחד אצל נשים התכנות במוח של ריגוש מיני ובטחון הולכים יחד, ותשוקה מגיעה אחרי הביטחון. החוקרת הישראלית גורית בירנבוים, מן המרכז הבין-תחומי הרצליה, היתה הנציגה הישראלית בצוות המרצים, והגישה הרצאה מאלפת שכללה מחקרים בעלי השלכות חשובות ביותר לדעתי לתחום הקליני. אהבתי את האבחנות שעשתה בין התנהגות מינית אצל אנשים בעלי סגנון התקשרות חרד ונמנע. אצל אנשים חרדים ביחסים, היתה התגברות של חשק במטרה לגרום חיבור ובטחון. אצל נמנעים, היתה התנהגות של התרחקות ושליטה. אנשים נמנעים, יודעים מראש שהשני "לא יהיה שם עבורם לבסוף", לכן המין עבורם יהיה שעשוע או ספורט ללא רגשות. הם משתמשים במין כדי להימנע מקרבה, אפילו במצבים הכי אינטימיים. אנשים חרדים מתעלים את החסכים בצרכי ההתקשרות שאינם מקבלים מענה, לתוך המרחב המיני. גורית מצאה ש'הנמנעים' יהיו פחות מעוניינים בפעילות טרום מינית, בביטויי רגש, ומשחק מקדים ובהזדווגות רגשית עם קשר עין. הם גם יהיו יותר מעורבים בקשרים מיניים מחוץ לנישואים, והפנטזיות שלהן יהיו עם דמויות מחוץ לזוגיות. יהיה אצלם יותר עיסוק באוננות ותכיפות פחותה ביחסים מיניים במסגרת היחסים הקבועים. הם ידווחו על רגשות דחיה וניכור כשבן/בת הזוג עשויים להשתוקק מאד ליותר קרבה פיזית ומינית. חשיפה וגילוי עצמי (self disclosure) של בן הזוג, ישפיעו באופן שלילי על המשיכה המינית שלהם. 'החרדים' יהיו מעוניינים בסקס בעיקר כדי להשיג אינטימיות ואישור, וכדי להימנע מלאבד את בן הזוג. הם יפעלו בקשר המיני כדי לענג את בן הזוג, ויסתירו את הצרכים האמיתיים שלהם. הם גם יסכימו לקיים התנהגות מינית שלא על פי רצונם. גורית דווחה על מחקרים שבדקו קשר בין מידת ההיענות של בן הזוג (רספונסיביות) למידת המשיכה המינית. באופן כללי, מצאו שמשיכה מינית של גברים לנשים, לא הושפעה על ידי התנהגויות של היענות (להיות אמפטי, להתעניין בשני, להביע רגש), לעומת נשים שהיה קשר מובהק בין מידת ההיענות של הגבר, למשיכה כלפיו. אמילי נגוצקי, מטפלת מינית וכותבת מארה"ב, דמות צבעונית וסוערת במיוחד, שאלה מהו המד ליחסים מיניים טובים, וענתה בשם הרצאה pleasure is the measure"". היא טענה שמרכז העונג במוח כולל 3 מרכיבים: נעימות, רצון, וצפי (מערכת הלמידה). הנעימות קשורה בהלימה בין תגובות מן המערכת הגניטאלית (איך הגוף מגיב) לבין החוויה הסובייקטיבית. אצל גברים היתה התאמה בין הגירוי הגופני הממשי לבין התחושה הסובייקטיבית של עונג. אצל נשים, לא היתה התאמה: למרות שהגוף הגיב בגירוי חזק, ואפילו היתה אורגזמה – נשים יכלו לדווח שלא נהנו. כנראה אצל נשים ההנאה המינית יותר קשורה בקונטקסט, ולעיתים אצל נשים שעברו פגיעה מינית אמנם הגוף הגיב בגירוי ואורגזמה, אבל הנפש לא היתה שם, והן כעסו והרגישו פגיעות כי הגוף בגד בהן. בניגוד למקובל היא טוענת שמין איננו דחף אלא מוטיבציה שבאה בעקבות גירוי.(Incentive motivation), שיכול לבוא מבחוץ או גם מן המחשבה. היא שוללת את האמונה שתשוקה צריכה להיות ספונטנית, אלא יכולה להתחיל מרצון לקרבה שיוצר עונג, ומתוך העונג מתפתח החשק והתשוקה. לכן זוג יכול להחליט לקיים יחסים כל יום ג או בראשון לחודש, וכאשר יש רצון ופעולה, תיווצר קרבה גופנית ומכאן יתפתח חשק. ההרצאה מלמדת וחשובה נתנה סוזאנה יאסנזה (SUZANNE IASENZA) מארה"ב על הפיכה של נרטיבים מיניים מניתוק לגילוי מיני. סוזאנה מתחילה את הטיפול בשאלה לבני הזוג: "איזה מודל של תגובה מינית אתה משתמש כדי להחליט מהו סקס בריא?". זו שאלה וגם התערבות, כי מכאן והלאה המטופל מתחיל מסע ארוך בשינוי התפיסות שלו לגבי מהו מין בריא. סוזאנה סקרה את המודלים הטיפוליים שהתפתחו מאז מסטרס אנד ג'ונסון ועד היום. מסטרס אנד ג'ונסון, שבאו מעולם הרפואה, בנו מודל של 4 שלבים לינאריים: גירוי – פלאטו – אורגזמה – שחרור. המודל מצביע בברור על כך, שמה שחשוב במין בריא זה האורגזמה. עד היום רוב האנשים חושבים שהמדד לסקס נורמלי זה אורגזמה טובה, ואם אין, או יש באופן חלקי, אז יש בעיה. לאחר מכן, הופיעה הלן זינגר קפלן, שהכניסה את מושג החשק (desire) – היא סברה שהתהליך מתחיל מ: חשק – גירוי פיזיולוגי – אורגזמה. אני זוכרת היטב איך בצעירותי, עם ההתמחות שלי בתחום הטיפול הזוגי והמיני, שיננו היטב את התורה של שני פורצי דרך אלו, משנות הששים והשבעים. בהתאם למודלים אלו, מעשה מיני מוצלח היה שווה להשגת אורגזמה, ואם אשה לא הרגישה אורגזמה, הגבר הרגיש כשלון. בשנות השמונים והתשעים, החלו להתפתח מודלים אחרים, שלא שמו במרכז החוויה המינית את האורגזמה. ב 1984, חוקרת בשם ג'ואן לאולן, הציעה מודל שונה לגמרי שכלל הרבה יותר מרכיבים בתוך החוויה המינית: רצון, נכונות – חשק – ריגוש - סיפוק גופני – אורגאזמה. כל אחד מהם יכול להוביל או לעונג, או לרגיעה ורווחה, וכל סיום הוא בסדר. במודל זה התהליך אינו מתחיל מחשק אלא מרצון, שהוא מושג קוגניטיבי שאומר "אני אוהבת את בן הזוג שלי, נעים לי לגעת בו ואני יודעת שאהנה מסקס כשאני עושה זאת". עונג הוא מושג סובייקטיבי, לא ניתן להגדירו, לכן כל אחד יכול להגדיר לעצמו את העונג שלו, וזה יכול לכלול רק אחד מן המושגים הללו. המודל של בסון מ 2001 (התבסס בעיקר על נשים), הכניס את הרעיון שקשר מיני מתרחש באופן מעגלי, לא לינארי וכולל: סיבה ליזום סקס – נכונות להיענות - עוררות מינית סובייקטיבית – עוררות וחשק של היענות – סיפוק מיני/ רגשי, וכל זה במעגל שיכול להתחיל מכל אחד מן המושגים. אפשר לראות שהמודלים הופכים בהדרגה להיות יותר מעורפלים, מה שמאפשר לכל אדם להגדיר מהו המין שלו. יכול להיות מודל שמבוסס על רצון לקשר וקרבה, או על עונג, או אורגזמה ובכל פעם יכול להיות מין אחר עם רגשות ותוצאה אחרת או שהכל מעורב. זהו מודל מאד אנושי בעיני, בו ניתן להנות ממין ללא הגדרה מה בסדר ומה לא בסדר, ללא דרישה עצמית או של בן הזוג, ואפילו אין צורך שבני הזוג ירצו את אותו הדבר, כיון שכאשר מרגישים בטוח ונוח, הנכונות לרקוד ולהיענות לרמזים הקטנים שעוברים בין בני הזוג מביאים הנאה ורצון טבעי לגרום הנאה לשני. יש שני סוגים של סקס: סקס שמחפש תענוג, וסקס שמחפש את בן הזוג (יש הרבה יותר סוגים) לפעמים טוב להתרכז בעונג ולשכוח איך נאבקנו יחד מול בננו החולה, על טפול באמא הקשישה שלו או על חובות הבנקים הטופחים. ולפעמים כל כך טוב להרגיש את העור הרך והחמימות המחוברת עם רגשות של תודה וחמלה. בשני הסוגים זה בנוי על בטחון ונוחות עם השני וזה אינו קורה כשיש מתח, איום או פחד. איאן קרנר, מארה"ב, מטפל מיני וכותב, שספריו תורגמו לשפות רבות, עוסק בחיים בתוך עולם של "פורנו", ושואל איך להבין ולאבחן מתי פורנו הוא בעיה, ומתי לא. הוא שולל את התפיסה שבכל מקרה עיסוק בפורנו הוא התמכרות. אז מה זה כן? אנשים שרואים את עצמם כמכורים לפורנו, היו אלו שעיסוק זה לא תאם את מערכת הערכים שלהם. האחרים הגדירו עצמם כאוהבי מין. כששוחחו עם אנשים שמרבים בצפיה בפורנו באינטרנט, ראו שרבים מהם סבלו מדיכאון, ריקנות, אבטלה, בדידות, והם מצאו ניחום ועונג בפורנו. כשטופלו קשיים אלו, היתה ירידה בעיסוק בפורנו. רבים משתמשים בפורנו כמנגנון לויסות חרדה שנוגעת להתקשרות, למשל כשיש קושי להתמודד עם יחסים קרובים מידי, והעיסוק בפורנו משמש כמווסת קרבה. מניסיוני הקליני ראיתי, שלעיתים קרובות עיסוק פעיל ותכוף בפורנו באינטרנט, נעשה תוך הסכמה שבשתיקה של בני הזוג, שלא ביקשו כלל לטפל בהפסקת הבעיה. איאן דן בשאלה מתי פורנוגרפיה מהווה בעיה ביחסים הזוגיים. הוא מצא שזה קורה כאשר זה נשאר סוד בין בני הזוג, הסוד והשקריות יותר מזיקים מן העיסוק עצמו. כשזה היה גלוי, או אפילו צפו בפורנו במשותף, זה הגביר קרבה ומשיכה, גירה שיחה, עודד יצירתיות ונתן השראה למיניות. בדיונים בפאנל, עם הקהל, התעוררה השאלה האם בזוגיות יותר מידי בטוחה וצפויה, אין סכנה לאבד עניין והתחדשות? איך מחברים בין בטחון ופמיליאריות של בני הזוג לבין הכמיהה הטבעית לריגוש, סקרנות, והתחדשות? זויה סימאקודסקאיה, מרצה נוספת, אמרה שלא צריך משהו חדש בסקס, לעיתים בזוגיות ותיקה מספיק שאחד רק נוגע – וכבר כל הזיכרונות הטובים צפים ומחממים. וסו ג'ונסון סיפרה שהלכה לטייל עם בעלה ברומא, הם עמדו מול פיאצה נהדרת עמוסת יופי, כשבעלה לקח לה את היד. "אלפי פעמים בעלי לקח לי את היד" סיפרה סו, ובכל זאת היה משהו חדש ברגע הזה. חשבתי לעצמי כמה הרבה זוגות אומרים "אני מכירה את בעלי כמו כף ידי", וכאן מסתיימת הסקרנות והחקירה ההדדית, והשני נתפס כמובן מאליו, כאבר מאבריי. אך כאשר היחסים בטוחים, ואין פחד או איום, וכל אחד מחובר וקשוב, מתאפשר המסתורין. זה קורה כשהם מתבוננים בעצמם בנוכחות האחר כעד קשוב, ותוך שיחה או במשחק המיני, צפים חלקים בלתי מוכרים לעצמו ולשני. סוזאנה הביאה קטע נפלא מתוך ראיון שנתן ברק אובמה ב 1996, בו דיבר על יחסיו עם מישל אשתו, וכך אמר: "מה שמחזיק את היחסים שלנו שאני מאד מאושר איתה, וחלק מזה קשור עם העובדה שהיא לגמרי מוכרת לי כך שאני יכול להיות עצמי. היא מכירה אותי היטב ואני יכול לתת בה אמון שלם, אך ממש באותו זמן היא גם לגמרי מסתורין עבורי באיזו דרך. ויש זמנים כשאנחנו שוכבים במטה, אני מסתכל בה ומרגיש שרק התחלנו, ואני נוכח שיש כאן אדם אחר שהוא נפרד ממני, ושונה. שיש לו רקע וזיכרונות ורגשות אחרים. זהו המתח בין פמיליאריות ומסתורין שעושה את זה חזק, כי אף שבנית חיים של אמון ונוחות ותמיכה הדדית, אתה משמר איזה תחושה של הפתעה ופליאה לגבי האדם האחר".
- פרסומת -
- פרסומת -
- פרסומת -
