×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

כתיבה יצירתית

חברי הקהילה

מחשבות על סופיות האדם | סיון פלג

חברי הקהילה | 21/1/2017 | הרשמו כמנויים

אדם מתקלף, מתכלה. זה לא קורה בין לילה. השנים עובדות בנחישות לפרזו מכוחו. תחילה התקלף רק ממעילו. היה זה שינוי קטן... ונסבל. קטנותו נועדה להתל בצופיו ולהעביר תחת הרדאר את הטרגדיה העתידית. אותו המעיל הרשמי של קצין ביטחון, כחול כמו לילה שקט, מנופח ועטור פרווה בצווארונו, כראוי לתפקיד השומר, הונח עכשיו בארון למזכרת מפעל חייו. אח"כ השיל ממשקלו, את הכרס השמחה, הקופצת למשמע בדיחה טובה או סיפור על מעללי אהוביו. בשר הלחיים הבריאות, האדומות, כפות ידיו החזקות, המגוננות, הבונות רהיטי עץ בשעות פנאי... המניפות אותה אל מעל ראשו, באוויר. כל אלו הצטמקו ועזבוהו ונותר עימו רק מעט בשר על השלד. אחריהם התמוססו זיכרונותיו. חוויותיו חמקו ממנו בין הסינפסות... גם טון דיבורו היציב, הבטוח, נקרא לחזור אל ליבת גופו ומשם הדהד חלושות. לעיתים ברעד.
אחרון עזב אותו – צחוקו. חוש ההומור שהיה למגן נפשו כל השנים. בדיחות הדעת שהסיתה את הקשב ממכאוביו. כאילו סירב ההומור להמשיך לסייע בפשע ההכחשה ונמלט מזירת האירוע. רק את מבטו הצהוב היה לו עכשיו, חם ומקרב תוך בגידה במבע פיו הכעוס. העיניים הטובות שהסגירו את נשמתו בכל פעם. זה מה שנותר עכשיו.
כשיבוא המוות וישאל לזהותו. "אדם", יאמר. לא יותר מכך. הוא לא יציין את שמו, שהיה שגור ואהוב בפי מכריו. לא ידבר על אישיותו רבת השבילים, לא יספר את קורות חייו מלאי האושר והכאב. גם לא יתאר בצניעות את כל שהעניקה הווייתו לילדיו.

ציור של המעיל

עוד בבלוג של חברי הקהילה

שפי שפס אני מתפרנס מן השקר השקר שאנשים מציגים ברבים השקר שהם מספרים לרעים השקר שהם מספרים למשפחתם השקר...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

סיון פלג לויסיון פלג לוי30/1/2017

תודה תמי ואלעזר.. מרגש לדעת שהטקסט נוגע ומעורר רגש...

אלעזר פרקלאלעזר פרקל29/1/2017

ואהווווו. כתיבה מדהימה, מצמרר אומנם אך באיזו שהוא אופן גם מענג...

תמי יגוריתמי יגורי29/1/2017

הספד לאב, עמוק ונוגע [ל"ת].

סיון פלג לויסיון פלג לוי24/1/2017

תודה ציון. אכן קיים בטקסט הרהור אקזיסטנציאליסטי (שנובע מהצורך להתמודד עם הנושא, סוג של "טיפול חשיפה")
היה לי מעניין לגלות שקיימים "מפגשי קפה-מוות". נשמע אמיץ.

ציון בודאיציון בודאי23/1/2017

לקבור אותו עם גרבים.
כשיבוא המוות וישאל לזהותו. "אדם", יאמר. לא יותר מכך.

סיון, ציטוט זה מתוך דבריך. פילוסופיית חיים-מוות גלומה בו. חסרת לנו בתשע"ה במפגשי "קפה מוות" עם עמיה ליבליך. העלינו כל השנה קשת עניינים אך לא נגענו בסוגיית השוויון. ציטוט זה מהדהד את הסיפור על הגביר שבצוואתו ביקש לקוברו עם גרביו...

רעיון אפשרי לסיפור (בנושא השוויון):
שדה קטל גנרלים וחיילים של דיביזיה שנכנסה למארב מוות בהובלת גנרל שפוגש במותו חייל בן 20...
הייתי קורא לדו-שיח הזה בין גנרל לקורפרל (מתוך סיפורו של ירוסלב האשק): "בלי הצדעה". אלא שכואב לי להרוג את שוויק.
כאב שימנע ממני עוד סיפור בהמשך לקודמיו...



ציון בודאי