סקס בין בילוי לאינטימיות
ד"ר ניצה ירום | 19/1/2017 | הרשמו כמנויים
סקס בין בילוי לאינטימיות
הפעם ברצוני להתייחס למיניות העכשווית .
סקס הפך לבילוי לגיטימי. בנים ובנות רוצים ויוזמים סקס. בילוי בפאבים כרוך במין (פומבי) בשירותים ומחוצה להם. האינטרנט (והטינדר) הוא אתר זמין לחיפוש סטוצים. בני העשרה שורצים ב'סקסטינג'. המיניות היא טבעית וכל סוג של עינוג והעצמת החוויה המינית הוא לגיטימי. אבל יש כנראה מחירים וסיכונים בדרך.
מתוך ניסיוני הקליני ראיתי שחירות מינית מצד נשים, הבאה לידי ביטוי בסטוצים בפאבים, כללה את שלב הפורקן וההישג, ומיד אחריו, לא פעם – בא הגועל מן האנונימיות שבאקט או מן הזהות או היעדר הזהות של השותף לסיפוק, שנבחר רק למטרה זו. מתוך תכנים העולים לעיתים קרובות בקליניקה – את הגועל ניתן לחוש ולראות בדיעבד. רצונן של הבנות היה להשיג סיפוק מיני, ואולי גם להתקשר לבן-זוג/לגבר; אבל הפחד להתבונן בו מעבר לפונקציה המינית הספציפית - היה גדול יותר. כך שהמין המזדמן הוא בילוי זמין לאישה משוחררת, אבל לאורך זמן - הוא הופך מפלט לא מספק ואפילו מבייש. גם גברים שהתענגו על אקטים מיניים רצופים עם נשים שפגשו באתרי הכרויות באינטרנט, ולוו בתחושות כיבוש חוזרות על עצמן, בכל זאת שאפו למשהו יציב ובטוח יותר, שאותו הרסו לעיתים כשזה התאפשר להם. בטיפול, צעירים פיתחו יכולת לזהות בפרטנרית שלהם אפיונים נשיים שלא רק צריך 'לחטוף' אותם בסקס, ויכלו להתיידד עם הנפרדות והשונות הגלומים באישה שאיתם. בעקרון, חשוב לומר שהרבה הכרויות מתרחשות כיום באמצעות האינטרנט.
כדי להיעזר בדרכנו, אפנה למסה הראשונה בחיבור 'שלוש מסות על התיאוריה המינית' של פרויד, שבה הוא מעמיד זה מול זה, כקצוות שביניהן מיטלטלת המיניות הטבעית שלנו, את המוסרי והחוקי – מה שמחייב הגבלת המיניות מתוך שיקולים של מציאות ומצפון, מול הפרברטי – שמרשה לעצמו. בתגובה למציאות העכשווית ניתן לומר שזה שמרשה לעצמו מחפש עונג כשהוא נאחז במשהו חלקי - בגוף החשוף, באיבר מין נתון, ולא בזולת השלם. כך נשמרת פנטזיה של יצר ללא גבולות. "הנעלה ביותר והשפל ביותר כרוכים ומשולבים במיניות בכל מקום", פרויד כותב שם. עבורנו - האופק הוא פרוץ-פתוח ואילו המטרות החלקיות הן עונג, אבל גם היאחזות 'במשהו/במישהו' בעולם מבלבל.
המטרות המיניות החלקיות יכולות להוות חלק מתוך קשר מיני 'שלם', חלק ממכלול הקשר. למשל, עונג מיני יתעורר דרך המישוש או דרך המבט - נדלקים כשפרטנר יפה, מצלמים ומצטלמים גוף ומעשה מיניים, מלטפים כסימני דרך להתקדמות במעשה המיני. אך בהסתפקות במבטו של האחר דרך חשיפת האקט המיני או האיברים המיניים בפומבי - יכולים החושף או החושפת להיות מופתעים כשהיבטים אישיים אחרים נכנסים לתמונה. כשמתרכזים בהתבוננות באקט או באיברי גוף מוצנעים של האחר – שוב, יכול המתבונן להצטמצם בערוץ המיני שלו, במקום להרחיבו.
נתבונן במיניות העכשווית לאור האפיון שהוצג לעיל: המבט יכול להפוך – בצפייה בפורנו, בחשיפה אישית בתוכניות ריאליטי, בצילומי סמרטפון בלתי פוסקים – לתמצית האדם הזה והקשר שלו. אפשרי שצעיר או צעירה אלה יכירו דרך סרט הפורנו צילומי גוף אישה, גבר וסקס, ובכך יעצבו את העונג והציפיות שלהם. אבל קשה יהיה להם להרגיש עונג או קשר לאורך זמן ועם זולת ממשי, שאיתו מדברים ומתאמים התמסרות בשניים.
הסטוצניק הוא אדם משוחרר, אבל אפשרי שהוא מנסה לשלוט לכאורה בחייו דרך שליטה באחר באמצעות המין. אינטימיות שמתמצית רק באקט מיני היא טכניקה, מראית עין של קרבה, ניסיון שדינו להיכשל. הכישלון נעוץ בעובדה שהקרבה הגופנית שמין מאפשר יכולה לתקן דימוי עצמי, להסב תחושת סיפוק ולקדם התקרבות. אבל, בעקרון, האחר הוא תמיד ישות בפני עצמה, ולכן הרעב להתמלא דרכו - משאיר תמיד אדם בודד וחסר תחושת ערך פנימית. היאחזות באחר מתוך אשליה של קרבה (כששני בני הזוג מדברים במקביל בניידים שלהם במקום זה עם זו, למשל) - מגלמת היאחזות הדדית מסוג פרקטי.
בקשר זוגי פרקטי או בקשר מיני בלתי מחייב יש עונג וכיף. אבל הוא בקלות יכול להפוך במציאות הצרכנית והמפצלת שלנו – כשמסמסים ולא מדברים, כשרואים פורנו ולא מדברים עם הפרטנר/ית – לתמצית ההתנהלות והסיפוק. סקס יכול וצריך לשמש כבילוי לגיטימי, אבל הוא יכול להוות מפלט מפני מצוקות פנימיות שלא מכירים אותן ומצרכים לא ברורים ולא מתוקשרים. ההתרגשות המינית היא דלק לתחושת קיום, כששום דבר אחר לא מאפשר אותה, אבל היא זמנית. מסתבר שקרבה ואינטימיות - מביכות )המושג הלטיני 'אינטימוס' פירושו הפנימי ביותר שלנו(, ומנסים למדר אותן. היכולת לחיות ולתקשר כסובייקטים חשופים שהם גם מיניים, ולא רק כאובייקטים בשרות העונג והאחר – מעצימה ומתגמלת, אבל היא דורשת מודעות ונכונות.
חשוב שבילוי וחופש מיני יתנהלו מתוך מוקד שליטה פנימי, מתוך בחירה, זהירות והתחשבות. הפנטזיה להיות 'מישהו' או 'מישהי' – כוסית, גבר-גבר, תותח - דרך הפגנה והחצנה מינית יכולה להשאיר אנשים אובדי דרך. צריך יסוד יותר סולידי לביטחון וערך. ולאלה המחפשים אטרקציות מיניות ( 'מין על הבר'), שהנראות והפומביות של האירוע מושכים אותם – אפשר לומר: כולם רוצים לתפוס את השמיים. אלא שהסמים והאלכוהול המלווים סקס פרוע ופומבי מעידים שאלה הם לא רק חלק מן הבילוי הנורמטיבי, אלא שזקוקים להם בניסיון (עקר) להסרת העכבות, להגיע אל 'השמיים'. החירות יכולה להיות מציאות המרחיבה את גבולות העצמי שלנו ואת אפשרויות ההתנסות, אבל היא יכולה גם להיות מתעתעת ומדלדלת.
*
במקביל, ניתן לומר שצקצוק שפתיים ומוסרנות מצד הסביבה מראים שבפנטזיה שלו אולי גם המצקצק היה רוצה לפרוק כל עול, ומי שמנופף בכפייתיות כעניין פמיניסטי את ה"כפייה המינית" של גברים על נשים – צריך לבחון את העכבות המיניות שלו. כשהרבה נשים מתעוררות כיום בתלונות רטרואקטיביות ש"זה נגע בי" ו"זה נגע בי" – יתכן שהן מאותתות דווקא על עכבות מיניות ועל חסך מיני, שבדיעבד מצטערים עליהם. כך יכולה לצוץ הפנטזיה של כפייה מינית ע"י גבר/ידוען. מה שאין שום ערעור לגביו הוא שאסור לגעת באישה ובגבר בניגוד לרצונם.
רצוי שאלה המגנים, המצקצקים והנבוכים למיניהם – כולנו - יבחנו את עצמם, כי המבוכה ממיניות עדיין רווחת גם בזמננו, כשהמין הפך לבילוי זמין. קול הגינוי והצקצוק מעיד על כך שהמאבק בין היצר למצפון במיניות הוא עדיין לא פשוט, שמבוכה מן המיניות שלנו לא עזבה אותנו, ושקל לחוש תחושת החמצה מול מציאות יותר משוחררת.
המבוכה מלמדת אותנו שהתשוקה המינית-הטבעית אזוקה עדיין במוסרות העבר. וגם צעירים כיום יכולים להיות מלאי חששות שהם לא טובים דיים, לא מצוידים דיים מול מודלים חיים ואינטרנטיים. לכן חשוב לתת על כך את הדעת, ולא רק לפעול בשם המבוכה או המוסרנות בפעולות שפעילות את החוק ואת האפליקציות, כדי להישמר מפני המיניות.
בסופו של דבר המין הוא עונג לגברים ונשים בכל גיל.
מכיוון שהמבוכות הן של כולנו, מוזמנים קוראים לכתוב כפי שעולה ברוחם.
