×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

תר בתרבות

שמואל ברנשטיין

מבלון נפוח לככר העיר

שמואל ברנשטיין | 18/1/2017 | הרשמו כמנויים

ההמון מחפש לו תמיד דמויות להערצה - מלכים ונסיכים, לגביהם יוכל להמשיך את הפנטזיה האידילית והנעימה של שנות הילדות. כך יושבות להן עקרות-בית זעיר-בורגניות רבות בממלכה המאוחדת וקוראות בשקיקה כל פרט רכילותי במגזינים העוסקים בחיי בית-המלוכה המשמים והאצולה הפוחזת. כך קוראים בשקיקה המוני אמריקנים ולא-אמריקנים על חייהם ומעלליהם של כוכבי הוליווד, וכך מוכנים אוהדים ומעריצים במקומותינו לקבל ולסלוח למפורסתמים, אבירי הפנטזיה שלהם, התנהגויות שבשום פנים לא היו סובלים כלפי עצמם או כלפי בני משפחתם.
מן הצד השני, מי ששוהה בצמרת זמן רב, מאבד אט אט משהו מן הקשר הישיר עם המציאות אותה הוא חווה באמצעותם של אנשי שלומו המקיפים אותו ומזינים אותו באינפורמציה רבה, אך כזו המכוונת לאזניו ועל כן גם עוברת סינון מודע ושאינו מודע, כדי שלא תצרום יתר על המידה. תחושת הרוממות והכוח הולכת וגדלה. אלא שהמיתולוגיה כבר מספרת לנו כי ההיבריס הוא סוג של התרוממות חסרת אחיזה. מוטב לו לגיבור להצניע לכת ולהרכין ראשו בפני הנשגב ממנו, שאחרת סופו לצניחה וקריסה.
כך, משול כל מורם מעם לאיש היושב בכדור פורח, וכל עדת משמשיו נופחת ונופחת אויר חם אל תוך הכדור המעיף אותו גבוה יותר ויותר. חוק האננסיודרומיה של הרקליטוס (כל קוטב שואף אל ניגודו), הוא כחוק טבע התנהגותי, הקובע שסופו של כדור פורח שכזה להגיע לשיא כלשהו ומשם לעבור לנפילה חפשית. סיגרים יקרים לגבר ושמפניה ורודה לאשה, ושאר סממנים של חיי-מותרות, הם מחמרי הדלק המרוממים את הכדור. בדרכו מעלה מעורר הכדור הזחוח הרבה תשואות אהדה והערצה - הריעו למורמים שכמותם להיות היינו רוצים.
עם התרחקו של הכדור מן הקרקע מתעוררת בהמון חרדה, התחושה הבלתי-נעימה שהוא מגביה יתר על המידה: המרחק כעת גדול מידי מכדי להזדהות ולהעריץ, הולכת וגוברת ההבנה שמרחוק גם לא רואים אותנו. או אז נכנסים לפעולה הכוחות המקרקעים. הקריסה הודאית, גם היא מתקבלת בתשואות, כי קשה לתחזק אידאליזציה כה רמה מבלי שהקנאה, התסכול והקיפוח מתעוררים ובעקבותיהם - הזעם והנקמה.
תגיות: | |

עוד בבלוג של שמואל ברנשטיין

בשבת זו החלפתי את מסלול הריצה הרגיל שלי סביב האגן הקדוש, במסלול תל-אביבי של בוקר שבת מהבילה מלחות. במקום...
העיסוק הרב בפצצה האיראנית ובצורך לבלום את תהליך ההתגרענות באיראן מדאיג את כולנו. אך מבט אל עבר כיפת...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילנה רזי, בן-מאיראילנה רזי, בן-מאיר29/1/2017

אביב ישראלי מתי?. מצאה חן בעיני מאד המטאפורה של הכדור הפורח. הלואי וחוקי הטבע הפיזי והאנושי שתארת יפעלו גם אצלנו ובקרוב, ככל שיקח יותר זמן להתפכחות ההמון מהצורך באידיאליזציה, המלכה והאלהה, כך ההתפכחות עלולה להגיע לא בעוד מחאה חברתית, אלא במהפכה חברתית. אני תוהה על תאוות השלטון, השררה והגדולה, שאין לה גבולות והיא עסוקה בלבצר את כוחה בכל דרך אפשרית. מתי סוף סוף יפעלו כוחות הטבע והפיזיקה גם אצלנו, נקוה שלא נצטרך לחכות עוד שלושים שנה, כי אז צפוי לכולנו לא אביב אלא חורף ישראלי.