מערערה לא-ראקה ובחזרה - האם ההתגייסות של צעירים מערביים לדאעש נובעת מהפרעה נפשית?
אורי ניצן | 11/1/2016 | הרשמו כמנויים
לא ברור אם זו בדיה או ידיעה עיתונאית (או שילוב של השניים) אבל שמעתי שגנרל בצבא האמריקאי חלם שהחדרת תרופות פסיכיאטריות למאגרי המים בחלקים מעיראק וסוריה תשים קץ לארגון המדינה האסלאמית. האלימות הקיצונית של דאעש והקושי להבין אותה מעלים שאלות לגבי מצבם הנפשי של אלה המצטרפים לארגון (בפרט אלה שמוצאם בארצות המערב) ומציבים אתגר לאנשי בריאות הנפש - מי שתפקידם המוצהר הוא למתוח את הקו המפריד בין השפוי לבלתי-שפוי. השאלה מתבקשת ביחס לכל התארגנות דתית או פוליטית קיצונית, אך היא מתחדדת אל מול ההעדר המוחלט של עכבות מוסריות והנכונות הבלתי מתפשרת של חברי דאעש למסור את הנפש, כמו גם בגלל הנהירה של אלפי אזרחים צרפתים, בלגים, אמריקאים, וגם ישראלים, אל שורות הארגון, תוך שהם נודדים אל מחוזות רחוקים הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה תרבותית וערכית. החלחול ההדרגתי של חברי הארגון והרעיונות הקיצוניים חזרה אל ארצות המערב, מחייב אותנו לחשוב על הרקע הנפשי של אותם טרוריסטים, ומעורר פיתוי להכיל עליהם קטגוריות חשיבה מעולם הפסיכיאטריה והמשגות פסיכולוגיות. אלה עשויים להעניק הסבר לאיום החדש שצמח בחצר האחורית שלנו, להקל מעט מהחרדה שהוא מעורר בנו, ואולי גם לסייע במציאת פתרונות אפשריים ופיתוח של פעולות מנע.
כיוון מחשבה נוח, שמרחיק את התופעה מאיתנו ומעולמנו התרבותי, הוא שג'ון הג'יהדיסט, נשאת מלחם (במידה ואכן החזיק באידיאולוגיה של דאעש) ודומיהם, שרויים במצב פסיכוטי, סובלים ממחלת נפש מהספקטרום הסכיזופרני או נוטלים סמים משרי¬-פסיכוזה. במקרה כזה הם הם פועלים ללא בחירה חופשית תחת השפעה של מחשבות שווא של רדיפה כלפיי בית הגידול שלהם, והעולם המערבי בכלל, הנצרות, היהדות, האסלאם המתון, וכו'. ייתכן אפילו שהם פועלים תחת השפעה של הזיות שמיעה, קולות בראש שפוקדים עליהם לבצע את המעשים הנוראים שהם מבצעים! איך נוכיח שלא? התזה הזאת נשללת על הסף, גם בגלל רמת הארגון והתפקוד הגבוה של דאעש והלוחמים בשורותיו (יעידו על כך ההישגים הצבאיים והתשתית הכלכלית המרשימה) שלא מתיישבים עם קיומה של הפרעה נפשית קשה כמו סכיזופרניה, וגם בגלל שחקירת הרקע של אלו המצטרפים לארגון במדינות המערב לא מרמזת בשום צורה לכך שהם פסיכוטיים.
אפשרות נוספת היא שמדובר בחבורת עבריינים, אנשים עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, חסרי מצפון וחמלה, שהתאגדו תחת רעיון שיאפשר להם להוציא לפועל את המופרעויות שלהם, לפרוק אנרגיה מינית ואלימות ללא מגבלות, ללא צורך לתת דין וחשבון, ולחיות הרחק מהנורמה והחוק הנהוג. בהקשר זה, כל אידיאולוגיה פוליטית או דתית קיצונית יכולה להוות כר להתאגדות האספסוף, הערב רב, בבחינת "פסיכופתיי כל העולם התאחדו". ההגדרה של טרור בהקשר זה היא בפשטות "כל התארגנות המתפקדת כצינור למימוש הנטייה הפסיכופתית של הטרוריסט ולשמירה על האיזון הנפשי לו הוא זקוק".
גוף המחקר על אותם צעירים מהמערב המצטרפים לדאעש הוא מצומצם, אבל במאמר שהתפרסם לאחרונה ב PSYCHIATRIC TIMES דר' עומר הקא מתייחס לשאלה מה גורם לבחור מוסלמי\לא-מוסלמי לקום יום אחד, לעזוב את המשפחה, את העבודה, את העולם המוכר ולנסוע לסוריה או עיראק? משתנה כמו דת יורד מהפרק מהר מאוד מכיוון שמרבית המוסלמים במערב, וודאי הלא מוסלמים, אינם מחזיקים באידיאולוגיה של דאעש. גם טענת העוני אינה עומדת במבחן המציאות כיוון שחלק ניכר מאלה המצטרפים לארגון באים מרקע כלכלי יציב וממשפחות נורמטיביות לכאורה. לטענת הקא וחבריו המתגייסים המערביים לדאעש הם לא פסיכופתים מרושעים שמוצאים מפלט בארגון וגם לא צעירים תמימים שהמוח שלהם נשטף באידיאולוגיה של הארגון והם נסחפים ללא שליטה. ההסבר שלו נעוץ בפגיעות של החיים הנפשיים בתרבות המערבית, ובנקודות התורפה הקיומיות שמאפיינות את חיי הרוח שלנו. "כאידיאולוגיה", הוא כותב, "דעאש מספק מזון-מהיר קיומי לאותם צעירים מערביים שחשים רעב רוחני עז, ביג-מאק בערבות השוממות של הקיום בשולי החברה האמריקאית". בנוסף, ההצטרפות לדאעש קלה, לא נדרשת השכלה או השקעה משמעותית כדי להבין ולהתמצא בעקרונות הארגון, ובמובן זה מדובר ב JUNK-FOOD שזמין לכל מי שדורש FAST-FOOD.
מאפיין נוסף של המצטרפים לדאעש הוא שהם לרוב צעירים המצויים בתקופת מעבר – "מהגרים, סטודנטים, כאלה שנמצאים בין עבודות, בין מערכות יחסים, או כאלה שעזבו את המשפחות שלהם ומחפשים משפחה חדשה" – שעקב תקלה התפתחותית פונים לנתיב של לידה מחדש אל תוך ארגון המדינה האסלאמית. דאעש הוא פתרון מצוין לאלה שמתקשים להזדהות עם הערכים הסובבים אותם – בבית, באוניברסיטה, בסביבה החברתית – ולפיכך נקלעים למשבר זהות שתובע פתרון מיידי וישים. הארגון מתפקד עבור אותם צעירים כמסגרת התייחסות שמעניקה להם יציבות ומשמעות בתקופה הקשה והמבלבלת בה הם שרויים. בתוך הארגון הם מוצאים ומאמצים זהות מובחנת שנוגדת את ערכי התרבות שדחתה אותם, ושכעת הם מבקשים להעניש. הכעס של אותם אנשי שוליים קשור לעתים בערך עצמי פגוע, דחייה חברתית, בקושי להתמודד עם התחרות המאפיינת את המערב, ובקנאה באלה שמנצחים בתחרות ומתקדמים מעלה מבחינה כלכלית ומבחינת ההכרה החברתית לה הם זוכים.
דאעש מתפקד כמאיץ חלקיקים נרקסיסטיים - הוא מעניק לחבריו הזדמנות להיות שותפים להיסטוריה, למאבק העולמי הצודק בארצות-הברית וגרורותיה, והפגיעה של השהיד במערב נושאת אתה תהילה וכבוד בעולם הזה ולא פחות מכך בעולם הבא. ארגון המדינה האסלאמית מעניק שוויון הזדמנויות לכל מי שמבקש להפוך לשהיד.
דר' הקא מתייחס גם לאינדיבידואליזם, אחד הערכים הבולטים של המערב, שתרבויות-הנגד ברחבי העולם יוצאות נגדו. אצל אנשים מסוימים ניסיון נואש ומלאכותי להפוך ל"אינדיבידואל" עשוי להוביל לבדידות גדולה, לצורך אקוטי בקשר אנושי. הבדידות מסתמנת גם היא ככוח שדוחף צעירים וצעירות לזרועות של פעילי דאעש. הארגון מהווה משענת רגשית, קבוצת תמיכה ענקית לחלכאים ולנדכאים. כחלק מתחושת השייכות המרגיעה, וכדי לשמר אותה, "מהגרי הטרור" חיים בפיצול מבהיל שבו יש צד של אמפטיה (סלקטיבית) כלפיי העם הסורי או העיראקי (קורבנות התוקפנות של המערב), וצד אחר של נוקשות, אטימות, והעדר חמלה מוחלט כלפיי כל מי שלא שייך.
ייתכן שחלק מזערי מהמצטרפים לדאעש הם פסיכוטיים או פסיכופתיים, אך מרבית "מהגרי-הטרור" המערביים הם ככל-הנראה צעירים נטולי הכרה ותחושת ערך עצמי מספקת, שחווים תסכול וניכור כלפיי הסביבה בה גדלו. הם מועדים להתערער מבחינה נפשית, בעיקר בתקופות של העדר מסגרת, לחוות ורטיגו זהותי, ולהידחף על-ידי כוחות לא-מודעים וכוחות מודעים (שעמום, בדידות, רגשי נחיתות, וכו) לזרועותיה של האידיאולוגיה הקיצונית. שרטוט הפרופיל הפסיכולוגי של המצטרפים לדאעש חיוני, כיוון שהוא יכול לשמש את מקבלי ההחלטות הן לפיתוח התערבויות מנע, והן לאיתור ומעקב אחרי אלה שהלכו או עומדים ללכת שבי אחרי הדגל השחור ולמסור לו את לבם.
