×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.
 

הגשר הרב-תרבותי

עפר גרוזברד

התנ"ך וטבע האדם: יעקוב ועשו - איך עושים שלום?

עפר גרוזברד | 17/10/2013 | הרשמו כמנויים

יעקוב חושש שעשיו רוצה להרוג אותו משום שגנב לו את הבכורה. הוא רוצה להתפייס אתו, אז איך עושים שלום במזרח התיכון? יעקוב גם נאבק עם איש אחד כל הלילה והם אינם מצליחים להכריע איש את רעהו. בסיום המאבק מבקש יעקוב ברכה מהאיש איתו נאבק, למה?
כעת יעקוב איננו עוד בן חסותו של לבן. הוא מתנייד בכבדות עם נשותיו וילדיו הרבים ועם צאנו ורכושו ולכן הוא פגיע. הוא רוצה להתפייס עם אחיו שלא מן הנמנע שהוא נוטר לו טינה על שגנב לו את הבכורה. כיצד יעשה זאת? הוא שולח שליחים לאחיו שיאמרו לו כמה עשיר יעקוב ושהוא, יעקוב, מבקש מאדונו, עשו, למצוא חן בעיניו. אנו, בני המערב היינו אומרים איזה חנפן. אבל יכולת לדבר בשפת הרגש הינו נכס בחברות מסורתיות – קולקטיביות בהן חנופה אינה מושג שלילי אלא יכולת להעניק לאחר הרגשה טובה המביאה לפיוס. הדרמה גדלה כשהשליחים אומרים ליעקוב שעשו מתקרב אליו עם ארבע מאוד איש. יעקוב מתפלל לאלוהים אבל גם מתכוון לפייס את עשו במתנות לרוב. בתחילה יפגוש עשו את המתנה הראשונה עדר של מאתיים עיזים. העבדים יגידו לעשו שזה מתנה מיעקוב אבל שלאחריהם מגיעה עוד מתנה. עשו ימתין קצת ואז תגיע עוד מתנה הפעם עשרים תיישים ושוב העבדים יאמרו לעשו שזה מתנה מיעקוב ומאחוריהם מגיעה עוד מתנה. כך מעניק יעקוב לעשו שורה של מתנות. לבסוף יפגוש עשיו את נשותיו של יעקוב וילדיו. אז מתייצב יעקוב לפני בני משפחתו ומשתחווה לפני עשו שבע פעמים. חנפן או לא חנפן? מה תאמרו על זה בני מערב שכמוכם? האם גם אתם הייתם נוהגים כך? ומה התוצאה? "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו ויבכו". אפילו לבכות הייתם מתביישים. ההשפלה לדידו של בן המערב נמשכת... עשו שואל מי הם הילדים ויעקוב משיב לו שאלה הילדים "אשר חנן אלוהים את עבדך". גם הילדים והנשים משתחווים לפני עשו. אז שואל עשו למה שלחת אלי את כל המתנות האלה ויעקוב משיב בפשטות "למצוא חן בעיני אדוני". עשו לא ממהר לקחת את המתנות. עצם קבלת המתנה יוצרת יחסי תלות והוא משיב "יש לי רב אחי יהיה לך אשר לך". אבל יעקוב שמבין כמה חשוב שעשו כן ייקח את המתנה כסמל לפיוס וכמה חשוב שהפיוס ילווה במתנה ממשית כדי שלא יישכח משיב "אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלונים ותרצני". היש השפלה גדולה מזו? יעקוב מספר לעשו שהוא פוגש אותו כמו שאדם פוגש את אלוהים. לדידו של יעקוב אין כאן שום השפלה אלא ביטוי רגשי אמיתי של רצון בפיוס. עשו נענה ולוקח את המתנה. ולא לשכוח שבעשיית שלום גם בוכים ביחד ויש הרבה על מה לבכות יחד. קיצורו של עניין, יעקוב פונה לרגש של עשו ולא מוציא לו חוזה כתוב. הוא מבין את ערכה של מתנה ומחווה וכבוד והצורך בפיוס רגשי. הם לא דנים בעבר ולמה יעקוב עשה מה שעשה. הם רק בוכים יחד ומתפייסים. דומה ששניהם מקבלים את טבע האדם ומשובותיו – הם חכמים ולא צודקים. לעניות דעתי, זה בדיוק מה שמצפים מאתנו הערבים – פנייה בשפת הרגש.
בדרך יעקוב נאבק כל הלילה באיש אחד שמאוחר יותר מסתבר שהוא מלאך. יעקוב נפצע אבל הם לא יכולים להכריע איש את רעהו. ואז כשעולה השחר והאיש רוצה ללכת לדרכו יעקוב לא נותן לו ומבקש ממנו שקודם יברך אותו. יש גבול, לא? לבקש ברכה ממי שתקף אותו ופצע אותו ונאבק אתו שעות ארוכות?! אכן כן. ברכה מהאויב שלך יקרה שבעתיים ויעקוב לא מניח לו עד שיברך אותו. והאיש מברך אותו (מכאן השם ישראל). ברכה מהאויב שלך מעידה על יותר מפיוס וכמה פעמים אנו רואים אצל ילדים שדווקא אחרי שהם ברוגז הם הופכים להיות החברים הטובים ביותר. אבל כולנו בעצם ילדים הזקוקים לברכה מהאויב שלנו ...

שבוע טוב
עפר

לאתר של עפר ולספר "בבל - מדריך למפגש בין מזרח למערב":

http://ofer-grosbard.com/


תגיות: | | | | |

עוד בבלוג של עפר גרוזברד

אלוהים, האב הקדמון, כועס על האדם. אין לו עכבות והוא יכול לחסלו במחי יד ולאחר מכן להצטער על כך. זה מה שקורה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.