"איך עושה אדם את עצמו למשוגע כשאיננו משוגע ואיננו מעז להיראות משוגע?"

בשנים האחרונות פרידריך ניטשה זוכה לעדנה מחודשת בעברית, ולמתרגמת אילנה המרמן יש בכך יד ורגל. המרמן החליטה לקבץ מספר קטעים רלוונטיים מכתבי ניטשה בתרגומה, וחלקם (אם לא כולם) עוסקים בנושאים הרלוונטיים לנו כנשות ואנשי מקצוע. אולי ראש וראשון בהם הם נושאי השיגעון והחולי שניטשה היטיב לתאר ולהבין בגוף ראשון, ושעלינו מוטלות הזכות והחובה להכירם. מומלץ.

 

"אם למרות זה, אני אומר, תמיד פרצו שוב ושוב רעיונות והערכות ודחפים חדשים וחריגים, הלוא זה קרה עם בן־לוויה איום ונורא: כמעט בכל מקום השיגעון הוא שסולל את הדרך לרעיון החדש שמבטל את הכישוף של נוהַג ואמונה טפלה נערצים. האם מבינים אתם מדוע השיגעון הוא שדרוש כאן? משהו שקולו ותנועותיו מעוררים אימה ואינם ניתנים לחיזוי ממש כמו הגחמות הדֵמוניות של מזג־האוויר ושל הים ועל כן אף הוא, בדומה להם, ראוי שיחששו מפניו וישגיחו בו? משהו שניכר בו, כמו בפרכוסים ובקצף אצל חולה הנפילה, שהוא נעדר כל חופש רצון, משהו שנהיה כך כמדומה סימן־ההיכר של המשוגע בבחינת מסכה ושופר של איזו אלוהות? משהו שגם במי שנשא עמו רעיון חדש עצמו עורר יראת־כבוד ואימה מפני עצמו ולא עוד נקיפות־מצפון, ודחף אותו להיות הנביא והקדוש המעונה של הרעיון? היום עדיין מבקשים לשכנע אותנו שוב ושוב שהגאון, במקום גרגר מלח, קיבל גרגר מתבלין הטירוף, ואולם לפנים, הרעיון שכל היכן שיש שיגעון יש מן הסתם גם גרגר של גאונות וחוכמה – משהו 'אלוהי', כמו שהיו לוחשים מפה לאוזן – היה הרבה יותר קרוב ללבם של כל בני האדם."

 

    

 

תגיות: ספרים תרבות ואמנות תיאורטיקנים והוגי דעות