אני מתנועע, אך יחד איתי, תבל שיכורה מתנועעת
עלון פסיכולוגיה עברית | 8/3/2015 | הרשמו כמנויים
איזו מין הזמנה - להשתכר עד דלא ידע. בין ארור המן לברוך מרדכי. האם זו השתגעות או דווקא הזמנה לתבוננות נכוחה במציאות? הקו הפנימי בין ארור לברוך הוא לפעמים דק מדק. על קרקע יציבה מוכרחים להבדיל בין טוב לרע. אבל אם מעזים לצעוד על חול רך, או על המים, אולי מבינים שהמן כרוך במרדכי, ומרדכי בלול בהמן, וזה וגם זה עצמי ובשרי? בין כה ובין כה, למחרת כשתוסר המסכה, יתקוף ה'האנג-אובר' ויספר את מחיר הלא לדעת והלדעתמדי.
ועל אף כל היין הזה, באתרנו התפרסמו השבוע, שלל טקסטים מפוכחים למדי:
איילת וידר כהן בהרהור לירי פוסט-פורים ופרה-יום האישה, תוהה מי היא אסתר, מה היה עליה, ומה על הנערות שרוצות לשאת חן, להשתנות לטוב, להיות טובות בעיני, ומצוות כמו אסתר להסתיר את פניהן האמיתיות, לא להגיד מי את שמן ומולדתן. גיא פרל בניתוח מעניין של שירה של שירה כהן 'מכשפה' - המכשפה המייצגת כח נשי בולעני ומאיים על התודעה הגברית, המצוי במאבק תמידי עמו, מקיימת בשיר יחס אמביוולנטי לגברי ולבסוף מפתחת זיקה עם היסוד הגברי הבוגר שבנפש. רועי סמנה בפוסט מרגש וחשוב העוסק בהשתכנות הנפש במרחב הטיפולי. מהם המכשולים בדרך להשתכנות בבית הטיפולי, כיצד אפשר לסייע ל'הומלס-רגשי' 'להרגיש בבית', ומה הקשר שבין תחושה זו לבין התפתחות קשר טיפולי עמוק ומשמעותי? מומלץ מאד. ד"ר ניצה ירום מנסה להדגים כיצד תגובות ופרשנויות מצד המשפחה והחברה יכולות להפוך התנסויות התפתחותיות נורמטיביות של ילדים ונוער לטראומטיות עבורם. על מבוכה הורית, העדר שפה למיניות, והסכנה שבהפיכת המיניות לטראומה.
באגף המאמרים, שלומית אלישר מציעה התבוננות פסיכותרפויטית בתחום עיסוי התינוקות. היא בוחנת את השאלה אם יש מקום להביא אלמנטים מעולם הפסיכותרפיה הגופנית הביו-דינמית לקורס העיסוי, אשר עשויים להעמיק את חוויית המפגש של האם עם עצמה ועם תינוקה. ולכבוד פרסומה של חלופת המכתבים בין קרל גוסטב יונג לבין אריך נוימן, משרטטת פרופ' תמר קרון את מערכת היחסים בין שני התאורטיקנים, שהתקיימה על רקע מלחמת העולם השנייה. עשרות רבות של מכתבים שכללו דיונים עמוקים, סוערים ומתעמתים בנושאים קליניים, תרבותיים ואישיים ביו 'המורה' יונג, מייסד התורה האנליטית לבין 'התלמיד' נוימן, מייסד החברה יונגינאנית בישראל, מהווים רקע למאמרה המעניין.
שבוע טוב
"...ולו גם לגמתי עד אין לי עוד אור,
עד אין לכופף את הברך -
גם אז לא יבינו ללב השיכור
אשר נטרפה לו הדרך!
...
שלום, נתראה עוד, אפסע לאיטי -
דרכי את הדרך יודעת...
אני מתנועע , אך יחד איתי,
תבל שיכורה מתנועעת".
(מתוך 'שיר השיכור', אלכסנדר פן)
